המניפולציה של אלשיך והמצוקה של נתניהו

במקום ניסיונות עקרים לעקוב אחר שפת הגוף של ראש הממשלה ולחלץ ממנה מסקנות באשר לחומרת מצבו, כדאי לעקוב אחר הפוליטיקה שהוא עושה. שני סימנים מהשבוע האחרון מעידים שנתניהו מודאג, מודאג מאוד:
הצעד הראשון הוא מינויו של איוב קרא לשר בלי תיק. קרא הוא בדיחה ליכודית ארוכת שנים, נטולת פאנץ'. הוא חבר כנסת בהפסקות מאז 1999, אבל איש מעולם לא לקח ברצינות את תביעותיו להתמנות לשר. רק לפני חצי שנה, כשקרא פתח במרד רבעוני, נתניהו השפיט אותו בפני סיעת הליכוד. מינויו השבוע לממשלה מעיד שנתניהו לא רוצה להשאיר אפילו ממורמר אחד בסיעה.
הצעד השני משמעותי עוד יותר: ראש הממשלה טרח להגיע לוועדת החוקה של הליכוד, כשזו אישרה מהלך שחשוב מאוד לצמד הכצים, ישראל וחיים. לפי המהלך, נציגי המחוזות בליכוד ייבחרו רק אחרי הרשימה הארצית. זה צעד שמדיר שינה מעיניהם של שאר השרים: בחירות בשלבים מבטיחות שניתן יהיה לוודא שהדילים מתקיימים במלואם, ויחזקו עוד יותר את מי שחזק גם כך. למעשה, מפתחות סיעת הליכוד הבאה יימסרו לידי השניים. בימים כתיקונם, נתניהו אמור היה להיאבק במוקד הכוח המשמעותי שמתהווה מתחת לאפו, בטח כשמדובר בישראל כץ, מי שנתניהו טיווח בכינון ישיר אך בקיץ האחרון, סביב משבר השבת. אבל אלה לא ימים כתיקונם, ונתניהו העביר לחברים מסר שמה שהשניים רוצים מקובל עליו. ככה נראה מישהו שלא יכול להרשות לעצמו אף קטטה פוליטית.
בכירי הליכוד הסיקו מכך השבוע שנתניהו רחוק מהשלווה הסטואית שמצטלמת בישיבות הסיעה או מהביטחון העצמי שהפגין בשעת השאלות בכנסת שלשום. זה ניכר גם בתגובותיו של נתניהו לפרסומים על דו"ח המנהרות. נתניהו של לפני חודש היה מפרסם תגובה בסגנון "שוב נפתלי בנט חובר לשמאל ולנוני מוזס". נתניהו של תיקי אלף, אלפיים ואולי גם שלושת אלפים לא מעז לדבר על מוזס ונזהר מהשתלחויות בשותפיו. הם חומת המגן שלו מפני ניסיונות הדחה תוצרת בית בכנסת הנוכחית. היכה בנימין באלפיו.

רוני ורוני
כשנתניהו וארדן עמדו להכריז על מינויו של רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה, ניגש מי שניגש למקורביהם והזהיר אותם: אל תמנו שב"כניקים. אתם חושבים שהוא יעבוד בשבילכם, אבל בסוף אתם תעבדו בשבילו.
אפשר לנחש שנתניהו כבר פחות נלהב מהמפכ"ל החדש, אחרי התרגיל מהסרטים שחטף ממנו השבוע.
לאלשיך יש בעיה: באחד המהלכים הראשונים לכהונתו הוא החליט להחזיר למשטרה את ניצב רוני ריטמן מהחופשה שנכפתה עליו בחשדות להטרדה מינית של קצינה. ריטמן הוא לא עוד קצין, אלא מפקד 433, חוד החנית במלחמה בפשיעה החמורה. מאותו רגע, גורל הניצב והרב ניצב שלובים יחד: אם ריטמן ייפול, גם אלשיך ייפול.
לכן, בכל פעם שמתפרסמות ידיעות בעניין ריטמן וההטרדות שביצע לכאורה, אלשיך נזעק. ביוני האחרון, אחרי ידיעה כזו, הוא אמר בכנס סגור: "כוחות רבי השפעה וכוח מנסים לפגוע אישית בקציני יאח"ה. היחידה יכולה להפיל ממשלות״. בעידן אלשיך דבר לא דולף מהמשטרה, אך הפלא ופלא, הדברים האלה דווקא דלפו תוך שעות לתקשורת.
בימים אלה מתקרב בג"צ להכרעה בעניין המשך כהונתו של ריטמן. השבוע פרסמה העיתונאית רויטל חובל תחקיר באתר התאגיד על ריטמן. הפעם, אלשיך בחר להגן על ריטמן באמצעות ירי רתק על לשכת ראש הממשלה. לשכתו הדליפה לערוץ 10 שגורמים בכירים מסביבת נתניהו פועלים לאסוף מידע מכפיש על חוקרים. למחרת אלשיך עצמו אמר: "יש הטרדות של קציני משטרה בכירים בתחום החקירות. אינני יודע מי עומד מאחורי זה, שכל אחד יעשה את הפרשנויות שלו". הפרשנות של רוב העיתונאים הייתה ברורה: נתניהו רודף את חוקריו ושוכר נגדם חוקרים פרטיים. מי שהתעקש לא להבין קיבל עוד הדלפה שקשרה את אנשי נתניהו למהלך.
כך, עם החזות המפד"לית החביבה, יצר אלשיך מניפולציה מבישה למדי: הוא מנסה לשכנע את שופטי בג"צ שהם לא עוסקים כאן בשאלה אם אדם שנקשר בהטרדות מיניות יכול או לא יכול לשרת ביחידה המרכזית שמופקדת על טוהר המידות. לא ולא, הם צריכים להכריע אם להדיח מתפקידו חוקר אמיץ ללא חת שחושף את פרצופו האמיתי של ראש ממשלה ונרדף בשל כך בידי גורמים פוליטיים אפלים בקרבתו. זו מניפולציה שב"כניקית אופיינית של אלשיך, ונתניהו זכאי בצדק להתמרמר על העוול שנעשה לו. הוא גילה באיחור שמבחינת המפכ"ל, ראש הממשלה הוא כלי בלוחמה פסיכולוגית, והעיתונאים – סוכנים משוטים.

 

הטעיית הצרן

אם הקבינט המדיני בטחוני היה מוצר על מדפי המרכולים, הרשות להגנת הצרכן הייתה פותחת בחקירה בחשד להטעייה: הוא לא מדיני, ולא ממש בטחוני.
מול עינינו מתחולל אירוע מדיני של פעם בדור, כניסת ממשל טראמפ, אבל מאז הבחירות בנובמבר ועד ההשבעה בינואר לא ניהל הקבינט ולו דיון אחד של סיעור מוחות והתייעצות.
הצעת החוק לסיפוח מעלה אדומים הייתה דרכם של בנט ושאר שרי הימין להביע את תסכולם מהרחקתם המוחלטת מהדיון האסטרטגי על עיצוב יחסי ישראל-ארה"ב. ביום שישי האחרון, קצת לפני שבת, צלצל נתניהו לבנט. אל תעשה את זה, זה לא חכם להחיל ריבונות בעיתוי הזה. עכשיו באים, התפלא בנט בניסוח כזה או אחר, הרי מחר בבוקר טראמפ כבר מושבע לתפקידו. מסתבר שבנט הציע לנתניהו בחודשיים האחרונים לנקוט שורת צעדים ב-19 בינואר, חמישי שעבר, 48 שעות לפני חילופי הנשיאים. אובמה כבר לא יכול לכנס את מועצת הביטחון, לטראמפ לא ממש אכפת מה קורה לפני שנכנס לתפקידו, אבל חלון הזמנים שבין הכבר לא והעוד לא הוחמץ.
בניגוד לדיווחים, הקבינט לא הסכים על דחיית חוק מעלה אדומים עד אחרי פגישת נתניהו-טראמפ. אחת מתכונותיו של לוח השנה הוא שפעם בשבוע מגיע יום ראשון. אם שרי הקבינט מימין לא ירגישו שהם שותפים להחלטות הם יחזרו אל החוק.
בניסיון לרצות את הימין השמיע נתניהו סדרת הצהרות שרק שבוע קודם לכן היו מביאות להתנגשות אפית עם ארצות הברית: הוא הכריז שיתמוך בהחלת ריבונות על כל היישובים ביו"ש; התחייב להסיר את כל המגבלות המדיניות על בנייה בירושלים שמעבר לקווי 67 והכריז עם ליברמן על בניית 2,500 דירות חדשות. ספק אם הקומץ הזה יוכל להשביע את הארי. בטח כשהעולם כולו ראה איך לראשונה זה שנים רבות דובר הבית הלבן מסרב לגנות את ההכרזה על הבנייה למרות התעקשות הכתבים.

המצפן והשבשבת
ב-13 ביולי 2014 התכנס הקבינט לדיון על סיום מבצע צוק איתן, חמישה ימים אחרי שהחל. "יש פוטנציאל להפסקת אש ממושכת", אמר שר הביטחון יעלון באופטימיות, "טוב לדרוש פירוק מנהרות אבל זה לא יקרה. יש שביעות רצון מהתוצאות, נוצרה הרתעה".
אחרי עוד יומיים של פגיעות כבדות בעורף הישראלי, התכנס שוב הקבינט בשעת בוקר מוקדמת להצביע על ההצעה המצרית להפסקת אש. "יש לקבל את הקריאה המצרית", אמר יעלון, "אם חמאס היה עושה חשבון היה אומר מה שנסראללה אמר (שלא היה חוטף את החיילים לו ידע שישראל תפתח במלחמה, ע.ס.).
חמאס סירב לעשות את החשבון שהציע לו יעלון, וכעבור שעתיים קרסה הפסקת האש. שר הביטחון הסביר לשרים: "הם רוצים הפסקת אש בתנאים טובים יותר. המעשה המדיני הוא כרגע החשוב".

משם הידרדרה המערכה לרצף של לחימה והפוגות, גז וברקס. ב-26 ביולי אמר הרמטכ"ל: "כל יום של הפוגה מאפשר לטפל בעוד מנהרות, אני ממליץ לקבל את ההפוגה. יעלון תמך: "אני רואה במצב הזה יתרונות. אם מישהו רוצה לכבוש את עזה נעשה דיון". ארדן ענה לו: התרעננות חמאס זה מחיר כבד", ובנט הוסיף: "זה אמאמא של המחירים".

השבוע, כמו מנטרה, חזר יעלון על הטענה שפוליטיקאים מדליפים מהקבינט כדי לקושש לייקים בפייסבוק. מוטב ליעלון להצטייד בתשובות רציניות קצת יותר לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה. הקיץ הארוך של 2014 לא היה שעתו היפה של שר הביטחון לשעבר. הוא התגלה בקבינט לא כמנהיג מערכת הביטחון אלא כלוביסט של צבא הססן, שבוי קונספציות. לגיטימי לגמרי להימנע ממהלך קרקעי נרחב ברצועת עזה, אבל פחות לגיטימי לסייע להפיץ בקבינט פייק ניוז על רצון עז של חמאס בהפסקות אש.
בניסיון מדהים להגן על צוק איתן יעלון גם השווה אותו למלחמת לבנון השנייה והכתיר אותה רטרואקטיבית כהצלחה, בגלל ההרתעה שיצרה. זה היה היפוך של 180 מעלות לביקורת הקטלנית שמתח על המלחמה ההיא כרמטכ"ל במילואים. אם להשתמש במילותיו, היה כאן יותר מהשבשבת ופחות מהמצפן.

שתף:

תגובות

Comments are closed.