כוורת חוזרת: במי מוקף בני גנץ?

שלוש פעמים איבד הימין את השלטון ברבע המאה האחרונה: לרבין, ברק ושרון. בשלושת המקרים עמד בראש הגוש המתחרה גנרל; בשלושתם, בניגוד מעניין, הסוגיה המרכזית הייתה דווקא אזרחית (השחיתות ב-1992, הזקנה במסדרון ב-1999, גזירות נתניהו ב-2006).

חקירות נתניהו יטילו צל ארוך על הבחירות הקרובות. לפי לוח הזמנים הזריז שחשף שלשום פרקליט המדינה, קמפיין 2019 ייערך תחת שימוע, ובעבירות שעונשן שנות מאסר רבות. יחד עם מה שמסתמן כשנה כלכלית רזה בהרבה מקודמותיה מסתמנת אפשרות למערכת בחירות שלא תעסוק רק בביטחון. אבל עד היום חסר למחנה גנרל. בהיעדרו, הימין טיפס עד כדי שבעים מנדטים בסקרים.

אלא שאז הגיע רב אלוף במיל' גנץ, ופתאום בסקרי השבוע הימין כבר עם 60 מנדטים בלבד, לכאורה אפילו ללא גוש חוסם. מהתבוננות בהיסטוריה, העובדה שמספר המנדטים של הרמטכ"ל לשעבר גדל בטור חשבוני מובנת הרבה יותר. וכמי שחווה על בשרו שתיים מהתבוסות הנ"ל, כל דאגותיו הלא-פליליות של נתניהו מתרכזות כעת ברמטכ"ל לשעבר.

תומכי בני גנץ, פלח שהולך וגדל מסקר לסקר, מעדיפים את הלא ידוע על הידוע לשמצה. האגף השמאלי שלהם, שני שליש ממצביעיו, מעדיף אותו על לפיד וגבאי החבוטים והחבולים. וחלק מהימין מוכן לשקול מועמד מחוץ למחנה. אולי בגלל עייפות מהמנהיג הנוכחי ומהקטטות בממשלתו. גנץ מעניק לכולם אריזה מכובדת, היכרות עם טלפונים אדומים בשעות מאוחרות ומה שהנרי קיסינג'ר נהג לקרוא "עמימות קונסטרוקטיבית". עמדותיו הלא-מאוד-מקוריות בנוגע לסכסוך הישראלי (אמ;לק: שתי מדינות ושמירה על הביטחון) מבטאות את עמדותיו הלא-מאוד-מקוריות של רוב הציבור הישראלי, שמאס בויכוחי הטוויטר והתכתשויות הפייסבוק.

אבל גם לגנץ ברור ששתיקתו תהפוך מתישהו מנכס לבדיחה. קמפיינרים מנוסים כלפיד ונתניהו לא יאפשרו לו לא לומר דבר. גם אם ישתוק, רשימתו לכנסת תדבר. הקלטותיו בכינוסים סגורים תדברנה. מעידות קטנות יהפכו למשברי-ענק. הוא יהיה חייב לומר משהו מיוזמתו.

על המשהו הזה אמונות עכשיו כמה דמויות שגנץ נועץ בהן: הפרסומאי משה תאומים הוא אחד מהם; איש העסקים סמי סגול הוא דמות נוספת. על אוזנו לוחשות כעת בעיקר דמויות ותיקות שהסתובבו בכל קמפיין אפשרי משמאל בדור האחרון. הכוורות האלה לא הפיקו עד היום יותר מדי דבש.

ארבע תשובות שיספק גנץ לארבע שאלות יכריעו את גורלו: האם אתה רץ לראשות הממשלה? האם תסכים לשבת בממשלתו של נתניהו? האם נתניהו מושחת? והאם תרוץ עד הסוף לבד, או תחבור למפלגה אחרת? אין תשובות קלות לשאלות האלה: כל אחת מהן עשויה לגרום לו לאבד קולות. אבל בלי לענות עליהן הוא יאבד כנראה את כל העולמות.

התשובה לשאלה האחרונה היא ההתלבטות הגדולה שלה הבחירות הקרובות. רוב האנשים שגנץ משוחח איתם מסבירים לו שפיצול כוחות בגוש רק יגביר את כוח המיקוח של נתניהו ביום שאחרי הבחירות. אם הליכוד יוביל בעשרה מנדטים ויותר על המפלגה הבאה, שום גוש חוסם לא ימנע ממנו את ראשות הממשלה. כדי לחולל מהפך, מסבירים לו גבאי, לפיד, לבני וברק בפגישותיהם המרובות, צריך רשימה גדולה אחת. למעט לפיד, כולם לא שוללים את האפשרות שגנץ יעמוד בראשה.

אבל הוא סבור כרגע אחרת. בניגוד לאינטואיציה אבל בחוש פוליטי בריא, הוא מתעקש על ריצה עצמאית. אולי הוא עוד זוכר שכשהיה רב-אלוף, ב-2013, פיצול דומה לארבעה ראשים שונים (לפיד, לבני, יחימוביץ', מופז) הושמץ קשות אבל במבחן התוצאה הוביל לכמעט-מהפך: רק 15,000 קולות חסרו כדי ליצור גוש חוסם לנתניהו. לעומת זאת בכל הפעמים שבהן נוסה איחוד, כולל הבחירות האחרונות, הימין זכה בקלות בגוש חוסם. לרשימה כזו כל אחד שופך פנימה את כישלונותיו, שנאותיו ודימויו. היא תהיה שמאלנית כמו החבר הכי שמאלני בה. הרי כל מה שנתניהו רוצה זה ליכוד אחד גדול מול כל השמאל. באופן משונה, כוחו – באחדותם.

עד שיוכרזו בחירות הוא ישתוק. בדיחה ותיקה מספרת על ילד שלא דיבר עד גיל שלוש, ואז, מול הוריו הדאוגים, הכריז לפתע שהמרק לא טעים לו. כששאלו למה עד היום לא פצה פה, השיב: כי עד עכשיו לא היה על מה להתלונן. עם 16 מנדטים, לגנץ כרגע אין תלונות מיוחדות.

 

מאגר הפורנו הלאומי

פעמיים בשנה האחרונה לחץ ראש הממשלה על דוושת הבלמים של חוק מתוצרת הליכוד רגע לפני אישורו הסופי: חוק הפייסבוק של השר ארדן וחוק הפורנו של חבר הכנסת מיקי זוהר. בשני המקרים קדם להחלטה לחץ ציבורי משמאל נגד מהלכי החקיקה, אבל קשה להאמין שזו הסיבה לברקס. הרי כל הכהונה האחרונה של נתניהו עומדת בסימן צפצוף מופגן על האופוזיציה.

הסיבה שנתניהו עצר את שני החוקים איננה הודנא עם השמאל והתקשורת. בדיוק להפך. עשרים השנה הראשונות שלו בפוליטיקה עמדו בסימן ניסיון להגיע אל בוחריו מבעד לחומה אטומה, עוינת, של התקשורת הממוסדת. שני התיקים הפליליים שמסכנים את המשך כהונתו, 2000 ו-4000, עוסקים בניסיון לסדוק את הקיר הזה. והנה, הסתבר פתאום שאין צורך להפיל את החומה: אפשר לחפור תחתיה מנהרות בדמות דף פייסבוק פופולרי, או לשגר מעליה עפיפוני תבערה בדמות המסרונים שמפלגתו שיגרה במיליונים ביום הבחירות האחרון. מסריו של נתניהו מגיעים עכשיו לציבור ישירות, ללא מגע יד עיתונאי.

ולכן מבחינתו, כל פיקוח ממשלתי על הרשת יגיע בסופו של דבר לדף שלו בפייסבוק, עם שני מיליון עוקבים, מקור כוחו. "אני מוטרד מחוקים שמבקשים לצנזר רשתות חברתיות ואינטרנט" הסביר כשעצר את חוק הפורנו. "זה מרחב שבו אין רגולציה. מי יקבע איזה תוכן מותר ואיזה תוכן אסור?"

האם התלהבותו של נתניהו להגן על פייסבוק הצטננה מעט? בשבוע שעבר חסמה הרשת ליממה את בנו יאיר, שאישיותו האינטרנטית היא גרסת הפרינג', ה"נפל בעריכה" של אבא. הסטטוס המדובר קשר בין מספר המוסלמים במדינות העולם לבין רמת הטרור בהן. לייק פאת'ר לייק סאן? האם בפעם הבאה ייחסם גם דף הפייסבוק של נתניהו האב אם יטען שוב שהערבים נעים בכמויות לקלפיות?

השבוע שיתף נתניהו הבן ציוץ של דונלד טראמפ שקבע ש"פייסבוק, טוויטר וגוגל כל כך מוטות לטובת הדמוקרטים שזה מגוחך". בקרוב תהיה הזדמנות לבחון אם גם בעמדת ראש הממשלה חלה תפנית. השר ארדן פנה אליו לאחרונה וביקש ממנו להעביר את חוק הפייסבוק, במתכונת מצומצמת, שתאפשר לבקש מביהמ"ש להוריד מהרשתות החברתיות פרסום שעלול לסכן את ביטחון הציבור או המדינה. הלחץ הכבד שהפעילה פייסבוק ישראל על הח"כים נגד החוק העיד על עצמת הלחץ אצלה.

"בימים האחרונים", נאמר במכתבו, "אנו עדים למערכה תודעתית נרחבת שמנהל חמאס בתגובה לפעילות צה"ל ברצועה לאחרונה. לצורך ניהול מערכה זו הושקעו משאבים ניכרים וגויסו הרשתות החברתיות המובילות בישראל כגון פייסבוק וטוויטר. הצעת החוק נועדה לתת מענה לתרחישים הללו בדיוק". לנתניהו יש עכשיו פיתוי: באמצעות חוק אחד הוא יכול גם לפגוע בחמאס וגם לשגר ירי אזהרה אל מארק צוקרברג בפאלו אלטו.

 

הפרופסור וחבורת השודדים

אחת לאיזה זמן מוגבל מגיח פרופסור ירון זליכה להושיע את הציבור הישראלי ואת ארנקו מכנופיית השודדים שאורבת לו. בשבוע שעבר זה קרה שוב. שר האוצר משה כחלון, דאוג ואפילו קצת מבוהל מעליות המחירים, מינה אותו ליו"ר הוועדה למאבק ביוקר המחיה. הטקסטים של זליכה שילבו את "שעה קלה על כלכלה" עם "חצות בסיציליה": "אני מציע למונופולים להקפיא את התהליך שלהם לעליית מחירים ולא להתגרות בי", איים וצעק. "אני ידוע כמי שעושה עבודה יסודית ולא פוחד לא ממונופול ולא מטייקון ולא מאף גזלן. אני פחות מאמין בעדינות ובנחמדות כאשר מתעסקים בחיות טרף מונופוליסטיות".

חיית הטרף הגדולה מכולן דווקא זכתה מזליכה ליחס עדין ומתחשב: חברת החשמל. למרבה האבסורד, הפרופסור שמונה לטפל בהשלכות הרוחב הקשות של התייקרות החשמל על כיסינו, שכח משום מה להטיל ולו חלק מהאחריות על מחולל ההתייקרות, הגוף המסואב והמונופוליסטי שמייצר את החשמל. האם זה קשור לעובדה שבמקביל, זליכה משמש כיועץ בשכר ליושב ראש ההסתדרות, המגן הגדול של עובדי החברה?

היו ימים, לא כל כך מזמן, שבהם זליכה ייצר טקסטים הפוכים לבקשת לקוחות אחרים. לפני שש שנים הוא שימש, כמובן בשכר, יועץ לחברה שביקשה לייצר חשמל סולרי ולהתחרות בחברת החשמל. בחוות דעת שיהירותה מתחרה רק בארכנותה, הוא דרש לאפשר ללקוח שלו לייצר חשמל, שכן המחיר לקילו ואט המיוצר בשיטות הקיימות רק צפוי לזנק. "מרבית התחזיות… בטווח הארוך מצביעות על עליה. האם באמת ובתמים סבורים נציגי אגף התקציבים כי מחיר החשמל צפוי בשנים הקרובות לרדת? זהו אבסורד".

זליכה גם ידע להסביר מדוע המחירים יזנקו: "ייצור החשמל נתון בידי מונופול בלתי יעיל בעליל… חברת החשמל מייצרת שרשרת גידול בעלויות, לרבות מימון, שכר, פנסיה ועוד שלל מריעין בשין… לבסוף בנימה אישית, כקובע מדיניות לאורך שנים לא מעטות, לא אוכל שלא לסיים בהשלכות הקשות של שליטת המונופולים הגדולים בתחום התשתיות על עתיד התפתחותו של המשק, בראשם חברת החשמל".

סוף דבר: מחירי החשמל לא זינקו, אלא דווקא ירדו; כמעט כל אחת מההנחות במסמך קרסה במבחן המציאות, כמו גם החברה שהזמינה ממנו את חוות הדעת. אבל זליכה, ז'אן דארק פלוס מע"מ, כבר דילג ללקוחות הבאים. השבוע כבר הסביר בזעם קדוש למה מחירי החשמל לא חייבים לעלות אלא מוכרחים לרדת, ומדוע "חיית הטרף" איננה יצרנית החשמל אלא כולם, חוץ ממנה.

זליכה מסר בתגובה: "אינני מגיב להכפשות ולכתבות מטעם. כשתרצה לנהל דיון מקצועי ואובייקטיבי, אתה מוזמן בשמחה".

בינתיים פסלו היועצים המשפטיים את כהונתו כיושב-ראש הוועדה ליוקר המחיה בשל שורת ניגודי עניינים, לרבות ייעוץ (בשכר, בשכר) לשני ועדים גדולים של רשתות מזון גדולות. כמה חבל. זליכה הרי לויאלי מאוד למי שרושם לו את החשבונית. אולי הגיע הזמן שפעם אחת יעבוד גם בשבילנו.

שתף:

תגובות

Comments are closed.