כשמעגל החקירות סוגר על האיש הכי מרובע בפוליטיקה

התמונה הראשונה שיובל שטייניץ תלה בחדרו החדש, חדר יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הייתה של כמה כלי שיט. מה אתה רואה כאן, שאל כל אורח שהגיע ללשכתו. אני רואה כאן צוללת או שתיים, ארבע ספינות, עוד כמה סירות סיור, היה האורח משיב. לא, אמר שטייניץ בחיוך של מנצחים. אתה רואה כאן את כל חיל הים הישראלי.

מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? במקרה של שטייניץ ברור: האובססיה שלו לחיל הים ולפיקוד הצוללות הולידה את מינוי החשודים בלשכתו, לא החשודים בלשכתו עוררו את האובססיה שלו לחיל הים ולצוללות. עוד ב-2002, שנה לפני שמונה לתפקיד, כתב הח"כ הצעיר, פילוסוף בהכשרתו, על הצורך להפוך את חיל הים לזרוע אסטרטגית כמו חיל האוויר. "הצטיידות האויב בטילי קרקע קרקע מצמצמת את חשיבותו של השטח היבשתי. הגיע העת להתרחב אל הים", כתב במאמר נרחב בביטאון "מערכות". רוב אבחנותיו עמדו במבחן הזמן.

כשהתפנה תפקיד מנהל ועדת החוץ והביטחון, אחד התפקידים המסווגים ביותר במדינה, שטייניץ חיפש מישהו עם מדים לבנים בעברו. אבריאל בר יוסף היה מועמד חלומות. אבריאל בא מן הים. הוא היה תת אלוף, מהנדס אוניות, בכיר בזרוע הימית של רפא"ל. יחד עם שר האוצר דאז נתניהו, שהפך לימים לחבר ועדת החוץ והביטחון, דחפו השניים להרחבתו של חיל הים. מבלי להיכנס לפרטים, אם ישראל אכן משתמשת בצוללות כדי לשמור על אפשרות המכה השנייה במקרה של מתקפה גרעינית על ירושלים או תל אביב, ואם צוללות זקוקות לטיפולים ממושכים, ברור מדוע צריך להגדיל את הצי. החשיבה האסטרטגית של שטייניץ השתלבה בחרדות ההשמדה של פטרונו הפוליטי נתניהו.

בר יוסף הכיר את דוד שרן בלשכת שטייניץ. כשנתניהו חיפש ראש לשכה הוא השאיל אותו ממקורבו האולטימטיבי דאז. שרן היה שם ברגע המכריע שבו נתניהו חיפש, אחרי חודשים ארוכים של חוסר איוש, ראש מל"ל חדש. אפשר לשער ששרן היה שם כדי לזרוק מילים טובות, מכריעות, על בר-יוסף. השניים הפכו לחברים קרובים, יחד עם ימאי נוסף, מיקי גנור. המשטרה בודקת עכשיו אם במשולש הזה לא טבעו כספים אדירים.

יחד עם מעצר היועץ הפוליטי שלו, רמי טייב, נוצר השבוע הרושם שהמעגל סוגר על שטייניץ. ובכן למעגל קשה לסגור על אחד המרובעים ביותר בפוליטיקה. פעם ביקשתי ממנו להביא לי עותק מספרו "הזמנה לפילוסופיה" שאזל מהחנויות. במשך חצי שעה הוא הדיין איתי מה המחיר שמצד אחד לא ייתפס כמתנה לעיתונאי ומצד שני לא יעניק לו הכנסה גבוהה יותר מאשר לו נמכר הספר בחנות.

סביר יותר שאם היו כאן שוחד או הפרת אמונים, הם היו פרי רכיבה של המקורבים על השר שלהם. הם הכירו מקרוב את תאוותו לצוללות ואת עמדתו של נתניהו וגזרו עליה, לכאורה, קופון שמן.

שטייניץ כבר היה בסרט דומה, ביבשה. לפני שש שנים, בעודו שר האוצר, התרגש עליו דו"ח קטלני של מבקר המדינה שהאשים אותו בקיצוץ שהביא למחדל הכבאות באסון הכרמל. שטייניץ הפעיל את נשקו המאיים מכל, מילים. אשד אדיר של מילים, לעיתונאים ולאנשי המבקר, שכנע את המעורבים שלשטייניץ אין אחריות במחדל. השבוע הוא דווקא התבצר בשתיקתו. סביר להניח שלא יידרש ליותר מדי מילים כדי לשכנע בחפותו.

 

המקל והגזר

כשחוקרי המשטרה ביקשו מארנון מילצ'ן להעיד, לפני קצת יותר משנה, הוא נעתר מיד. אני אזרח טוב, מסר דרך מקורביו והיחצ"ן ששכר לרגל האירוע. עוזרתו הדס הוסיפה כמויות סיגרים וקבלות, נהגו סיפק תאריכי אספקה. זה היה מגעיל, אמר מילצ'ן לחוקרים.

פתאום, אחרי כמה חודשים, הסתבר למיליארדר הישראלי שהגועל הזה עלול לדבוק גם בו. גורמי אכיפה בכירים הבהירו שאם נתניהו יועמד לדין זה רק בתנאי שיתבררו יחסים דו צדדיים בין הנותן למקבל. מילצ'ן איננו אזרח אמריקני; הוא יודע היטב כמה קלה היד האמריקנית על חותמת שלילת הויזה ממי שמעורב במעשים לא כשרים. האיש שהגיע עד לקרי ונתניהו כדי לקבל ויזה לא היה מוכן לוותר עליה. בעדותו השנייה מילצ'ן עידן, ריכך, שימן ועיגל את עדותו המקורית. יחד עם היעלמותו המסתורית של נדבן אחר, ג'יימס פאקר, החוקרים נקלעו למבוי סתום.

חקירתו באזהרה היא המקבילה המשטרתית של האמרה הישנה על הצורך לדבר ברכות ולהחזיק במקל גדול. החוקרים הזהירו אותו שהוא חשוד במתן שוחד, אבל נתנו לו להבין שאם ישתף איתם פעולה לא יפעלו למצות נגדו את הדין. לפי הדיווחים מלונדון לארץ, הטקטיקה הזו השתלמה. משמעותה: מנדלבליט מכוון לחקור חשדות של שוחד כדי לבצר בסוף כתב אישום על מרמה והפרת אמונים. איש לא מתכוון להעמיד לדין את נתניהו על עבירה מינורית על חוק המתנות.

רצף הפעלתנות המדינית שאופף את נתניהו לא מסתיר את הדאגה העמוקה שהוא מצוי בו. שלשום, לאחר פרסום הדיווחים על מילצ'ן, פתח שוב במרתון התייעצויות עם עורכי דינו. הוא נערך בהחלט לאפשרות שתיק 1000 יבשיל לכתב אישום.

ההתייעצויות אמנם משפטיות, אבל הפוליטיקה מחכה במרחק. נתניהו ימריא בשבוע הבא למסע ארוך במיוחד בארבע מדינות ביבשת אמריקה. כשישוב יגיעו החגים ואחריהם – מושב החורף. כרגע לא נשקף לו איום מיידי. ממשלות נופלות בדרך כלל בחורף, לא פעם בשנה השלישית, אבל המושב הקרוב לא צופן דרמות כיוון שהתקציב כבר אושר לפני שנה. כשבג"צ החליט שלשום שהתקציב הדו שנתי לא ייפסל, ראש הממשלה פלט אנחת רווחה. חודשים ארוכים ב-2016 הוא העביר בנסיון לשכנע את כחלון להסכים לתקציב דו שנתי. לו נכשל, היינו בוודאות הולכים לבחירות בחורף הקרוב, בלי תקציב ובלי קואליציה.

ועדיין העמקת החקירה לא מאפשרת לנתניהו ליטול סיכונים מיותרים. הוא האזין היטב לנאום של גדעון סער, שהלם בו שלא בשמו וקרא למנהיגות מאחדת יותר, משסעת פחות. זו גם הסיבה שנתניהו השקיע השבוע שעות רבות בניסיון למנוע את כינוס מועצות גדולי וחכמי התורה למשבר השבת המתהווה. הדבר האחרון שהוא צריך במצבו הנוכחי הוא משבר לא פופולרי שבמרכזו טענות לכפייה דתית, בדיוק שנה אחרי משבר השבת האחרון.

יריביו של נתניהו נערכים לבחירות מתישהו בין מאי הקרוב – מיד אחרי חגיגות השבעים שנוחות כל כך לראש הממשלה, על כל הטקסים הממלכתיים, לחורף הבא. אבל כולם מסכימים, עדיין, שהיחיד שמעוניין, אם בכלל בבחירות, הוא נתניהו עצמו. ספק אם יש לו חשק במצבו למהלך כזה בקרוב.

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:

תגובות

0 Comments