תיק אלפיים? תיק אלפיים ותשע-עשרה

No tags

ערב שבת בין השמשות, כשהרו חתם על הסכם עד המדינה, הורגשה בסביבת נתניהו אווירת ערב קריסה. עוד עד מדינה ושר אחד שמתייצב נגדו, וכסאו היה מתחיל להתנדנד כפי שלא התנדנד מאז שלהי שלטונו ב-1999. סקרי תחילת השבוע והתגובות ברשתות בלמו את המגמה, אולי אפילו הפכו אותה.

שרי הליכוד שהתייצבו השבוע לימין נתניהו אחרי 72 שעות שתיקה, מי בראיונות, מי בפייסבוק ומי על במת הכנס בגני התערוכה, עשו זאת בגלל ההיסטוריה ובגלל ההיסטריה. ההיסטוריה בליכוד מטילה תג מחיר כבד על מי שנתפס כחותר תחת המנהיג. נתניהו עצמו שילם מחירים כבדים על פעולותיו נגד שרון, וב-2017 התייצבות נגדו לא תיתפס במפלגה כעמידה על משמר אידיאולוגי כמו בהתנתקות אלא כסיוע לתקשורת השנואה להפיל את שלטון הימין.

ההיסטריה היא התגובות בקרב בוחרי הימין, שהזכירו השבוע את הישורת האחרונה של בחירות 2015. אווירת "העולם כולו נגדנו" גיבשה את הגרעין המרכזי של הימין והליכוד סביב נתניהו. הוא הצליח לקבע בתודעה סופית את המשוואה המשולשת ימין=ליכוד=נתניהו. זה מסביר, אולי, את הפער שבין השיעור הגבוה, על פי הסקרים, שאיננו מאמין לגרסת נתניהו ובין העובדה שהליכוד והקואליציה כולה שומרים על כוחם.

החודשיים האחרונים יצרו סביב נתניהו דינמיקה חמורה של הידרדרות. הדבר הגרוע ביותר לראש ממשלה הוא לאבד את השליטה בסדר היום. ממנהיג הימין מול שמאל אתה הופך בן לילה לחשוד מול חוקרים. מנצח הוא כבר לא יוצא בזירה הזו, אז עדיף להעתיק את הקרב לזירה אחרת, מוכרת, של ליכוד אחד גדול מול כל השמאל. שרון פנה שמאלה אל ההתנתקות, נתניהו פונה ימינה אל המסרים הותיקים שהביאו לו ארבעה נצחונות בבחירות.

שתי מתנות קטנות קיבל נתניהו, חוקיות לגמרי: הראשונה, אותו שלט אומלל "אשם עד שתוכח חפותו", שלט גרבוזי בהשפעתו. זה שלט קטן בהפגנה, אבל צעד גדול לנתניהו. השני, חקירת פרשת החמגשיות בתיק שרה נתניהו. ייתכן שהגברת צריכה לעמוד לדין, אבל חקירתה על ענייני חמגשיות כה מופרכת ואומללה שהיא נראית כאילו נלקחה מאותו סרטון בחירות מפורסם של נתניהו עם היועץ שמביא לו דיווחים על "פרשת הדגים באקווריום". לנתניהו זה התאים כמו כפפה ליד האוחזת בחמגשית רותחת.

השבוע האחרון העניק לנתניהו כמעט בביטחון עוד שנה בתפקיד. שותפיו התיישרו עם העמדה שאין מה לדון בהדחה עד להגשת כתב אישום. הדיון הפוליטי הוכרע, בקרוב ייצא עם ישראל לחופשות אוגוסט האחרון, ואז החגים, ובפתח מושב החורף אין תקציב שמאיים על שרידות הממשלה.

באירועים כמו חקירות פליליות גרעין התומכים נוטה בדרך כלל להתמצק ולקטון. מי שנמצא בקצות המחנה סובל מהריח הלא נעים וחוצה את הקווים, אבל אלה שבמרכז מתגבשים עוד יותר סביב המנהיג. השבוע ראינו את ההתמצקות, הקיטון עדיין לא ניכר בסקרים אבל אולי, לא בטוח, יבוא בהמשך, בהבשלה מאוחרת.

אירוע התמיכה בנתניהו לא נועד, כפי שנראה בטעות על המסך, להעביר מסר ליועץ המשפטי לממשלה. הנמענים הצטופפו בארשת חמוצה בשורה הראשונה, אלפי ליכודניקים נלהבים מאחוריהם וכוכב הערב לפניהם. נתניהו איננו קונצנזוס בליכוד. יש מיעוט לא קטן במפלגה שאיננו מתלהב ממנו. אבל רבים ממתנגדיו הגיעו, אחרי שנים, לאירוע בביתן 1 של גני התערוכה – או אולי מדויק יותר לכתוב ביטן 1 – כדי לחזק אותו במאבקו. שר בכיר בליכוד, או בינוני עם מחשבות בכירות, שראה את המפגן הזה לא יעז להרים את ראשו במהרה ולקרוא תגר על מנהיגות נתניהו. המסר נצרב במאה דציבלים. המפלגה זה הוא והוא זה המפלגה.

3000 המשתתפים, וגם זה ראוי לציון, היו ברובם ישראלים בגיל העמידה או קרוב אליו. הגרעין הקשה של הליכוד, מעניין לציין, מבוגר בהרבה מאלה של מפלגות כמו יש עתיד, הבית היהודי או אפילו מפלגת העבודה. הם היו אנשים צעירים כשהריעו לראשונה ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. הוא התבגר והם הזדקנו אבל נותרו יחד. הם מקור כוחו של נתניהו במפלגה. הדור שאחריו, שאחריהם, ישנה דרמטית את הליכוד והימין. אבל שלשום הם אותתו שאף תיק, חקירה או בכיר אחר לא יפרידו ביניהם. בגיל כזה כבר לא מחליפים סלון, בטח שלא ראש ממשלה.

 

 

בעוד שלושה שבועות

עשרות שרים וח"כים נשאלו השבוע אם יקראו לנתניהו להתפטר בשל כתב אישום. השאלה הזו היא קצת 2016. היא הייתה רלבנטית כאשר נראה היה בינואר האחרון שתיק נתניהו-מוזס חתום וסגור; כאשר חקירת תיק המתנות עמדה להסתיים "תוך שלושה שבועות", כדברי המפכ"ל בחורף. כרגע נראה, כמאמר הבדיחה, שזה אכן עוד שלושה שבועות: לא שבועות הזה, לא הבא, זה שאחריו. במקרה המהיר, מקרה בזק ממש, יוגש כתב אישום נגד נתניהו בעוד שנתיים. זה לא תיק אלפיים, זה תיק אלפיים ותשע-עשרה.

אחרי שארי הרו נטש ועם דוד שמרון ומומו פילבר אסור לו לדבר, הזמן הוא כרגע ידידו הגדול של ראש הממשלה.

ולכן לא נראה שראשי הקואליציה ובכירי הליכוד יועמדו בדילמה האכזרית לקצר את כהונתם שלהם כדי לשלוח את ראש הממשלה הביתה בעל כורחו. בשנה הרביעית, אולי תחילת החמישית של הממשלה, נתניהו עצמו כבר יעדיף ללכת אל הבוחר. בניגוד לאולמרט, כאן לא ידונו בממשלה חלופית ולא יהיו הדחות ליליות. לנתניהו אין תאום-לבני שיערער לו את המפלגה מבפנים ותואם-ברק שימשוך את השטיח מבחוץ. אלא אם המידע שנערם על שולחן היועץ יבשיל לחקירה חדשה, זו שאי אפשר יהיה לפטור כ"על סיגרים לא מדיחים" או "שיחות עם מו"ל זה לא פלילי".

המפגינים מול בית היועץ המשפטי לממשלה לא יוכלו להתלונן: קריאתם הייתה להפוך כל אבן, והפיכת כל אבן דורשת זמן. רק משיכה בקצות החוט שסיפק ארי הרו תאריך את החקירה אל תוך החורף הקרוב ותרחיב אותה אל יבשת אירופה, היבשת הרביעית שבה נערכת החקירה אחרי אמריקה (מילצ'ן) אוסטרליה (פאקר) וכמובן אסיה.

בכלל, יועץ פוליטי מיומן היה מציע למפגינים לנטוש את כיכרות פתח תקווה ולעבור לחיפה להפגין מתחת לביתו של משה כחלון. שר האוצר מחשיב מאוד את דעת הקהל ובניגוד למנדלבליט הוא גם תלוי פה למחייתו הפוליטית.

ההפגנות בפתח תקווה ועצרת הליכוד היו שתי שגיאות שקיזזו זו את זו. עכשיו, כשברור שהכל פוליטי, נשארו החקירות עצמן. השיח הפוליטי הער לא יעצור את השעון הפלילי, לא ישכנע את ארי הרו לוותר על הסדר עד המדינה, לא ימנע את המשך הלחץ על כמה ממקורביו האחרים של ראש הממשלה.

 

שתף:

תגובות

Comments are closed.