מדרום תיפתח הרעה

גם בשיא מחאת הלאום, שנראית עכשיו כמו מהמאה שעברה, ובשיא מחאת הלהט"בים, במילניום שעבר, זכר בנימין נתניהו שהבעיה העיקרית שלו עודנה עזה. מחאות באות ומתנדפות אבל עזה לא הולכת לשום מקום.

כרגיל בגבול הדרום, הברירה היא בין דבר לכולירה. הסדרה עם חמאס תיראה רע, הסדרה עם חמאס ובלי השבת גופות חיילינו תראה רע מאוד, הסדרה עם חמאס ובתשלום של עשרות מחבלים תמורת גופות תיראה נורא.

וללא הסדרה, מה כבר מחכה שם? עוד סבב ועוד חמיצות ועוד תדרוך על מכה קשה, וחוזר חלילה. המחלה הכרונית ששמה עזה מכרסמת בתמיכה הציבורית של ממשלת הימין. היא פוגעת בראש הממשלה בנימין נתניהו, שהסרטון שלו מבטיח להכריע את חמאס ב-2009 הוא אולי הקטע הפוליטי הפופולרי ביותר ביוטיוב בעשור האחרון. כמה מביכים היו התדרוכים אתמול על חמאס שספג מכה קשה. עוד יותר מכך היא מטלטלת את כסאו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהבטחתו לחסל את הנייה היא הקטע השני הכי פופולרי שם.

מה יעשה ליברמן? רשמית הוא איננו חולק על הקו של נתניהו והצבא, גם אם הדלפות מסתוריות לאחרונה בישרו שהוא דוגל בקו ניצי בהרבה מנתניהו ואיזנקוט. אבל עם תדרוכים לא הולכים למכולת, בטח לא לקלפי. איזו ברירה אכזרית מצפה לליברמן: בין הישארות וספיגת התסכול הציבורי, ובין עזיבת משרד הביטחון אל האופוזיציה שממנה אולי לא יחזור.

דילמת ליברמן תשפיע ישירות על נתניהו, כשדיוני ההסדרה יתחדשו. מהראיונות של בכירי הבית היהודי די ברור שבנט ושקד יצביעו בקבינט נגדה. אם גם ליברמן יצטרף להתנגדות הזו, הם יתפסו את נתניהו במלכודת האופסייד בינו ובין דעת הקהל. בפעם הקודמת שזה קרה כך, בצוק איתן, ראש הממשלה יצא מוכה וחבול. במשרד ראש הממשלה עוקבים בדריכות אחר הקולות ממשרד הביטחון.

יש לפיד לחרדים

ב-2019 יתקיימו בחירות לכנסת וייחקק חוק גיוס חדש. לכן, לכאורה, לא ממש חשוב הדיון שהתפתח השבוע אם קודם יהיו בחירות ואז חוק גיוס, או קודם חוק גיוס ואז בחירות.

אבל לחרדים זה חשוב מאוד. מילא נתניהו, שלפי הסקרים יישאר פה ראש ממשלה גם אחרי הבחירות ולא אכפת לו במיוחד אם כאב הראש הנורא של לפשר בין הבג"צ לבד"צ יפקוד אותו בסתיו בכנסת או באביב במו"מ הקואליציוני; מילא ליברמן, שמי ידוע אם ישוב לתפקיד שר הביטחון; אבל החרדים – להם זה חשוב מאוד.

הרי מי לידם יתקע שאם יסרב לחוקק חוק גיוס ויילכו לקלפי הם יחזרו לקואליציה? מי יבטיח להם שלפיד לא יישב בממשלה? ואם לא יישב, מי ערב להם שלא יקבלו חוק גיוס חריף יותר, בגי"ץ יותר? ובכלל, מה יקרה אם בדצמבר יוחלט לגייס את כל החרדים, באין חוק מתון יותר? ואיזה חוק נוח יותר מחכה להם בממשלה הבאה?

המאמץ הקואליציוני כולו מתבטא עכשיו בניסיון להסביר לחרדים מה טוב להם. לא לח"כים, שהיו מתים להצביע בעד ולחסל את סוגיית הגיוס הממאירה אחת ולתמיד. לרבנים שלהם. ראש הממשלה נתניהו התנדנד בשבועות האחרונים בין רצון להמשיך את הקואליציה עד הסוף ובין החלטה לשים קץ לייסורי זקנתה וללכת לקלפי. על פי פעולותיו השבוע הוא עדיין נוטה להשקיע מאמץ בהחזקתה בחיים עד הסוף, או למצער – עד מאי. איש משותפיו לא נלהב, בלשון המעטה, מויתור על עשרה חודשי שלטון. לאיש מהם לא מחכה קואליציה טובה יותר, ונראה שגם נתניהו מכיר בכך שבחירות הן תיבת פנדורה שבתוכה מעטפת נפץ. מהסקרים הנוכחיים הוא יכול רק לרדת, ומהממשלה הנוכחית הוא רק יכול להידרדר לשותפות נוחות פחות.

בשבועות הקרובים נשמע ודאי על האפשרות לממשלת לפיד-ליכוד בכהונה הבאה. ככל הנראה, זו תהיה דרך להפחיד את רבני המועצת כדי שישלימו עם הנוסח הנוכחי של החוק. האפשרות שיש עתיד והליכוד יילכו יחד נראית כמעט מופרכת, כאשר נזכרים שבראש שתי המפלגות עומדים נאשם ועד תביעה בפוטנציה. אפילו בפוליטיקה הישראלית יש גבול לכל תעלול.

אלשיך בדרך החוצה

ההכרעה הדרמטית של הקיץ מתבשלת לאיטה במשרד לבטחון הפנים. ישראל בחופשה, חקירות נתניהו מתקדמות לאיטן אל קו הגמר, ברדיו פרופסורים מתווכחים שוב בעד ונגד חוק הלאום, וגלעד ארדן צריך להחליט אם רוני אלשיך יקבל שנה רביעית, אם לאו.

כשמונה לתפקידו, ב-2015, נגיש אליו סגן השר ירון מזוז במליאה ואמר לו: שר לבטחון פנים זה כמו דבורה, אתה עוקץ במינוי מפכ"ל, ומת. לארדן תהיה ההזדמנות המפוקפקת לעקוץ שלוש פעמים: פעם אחת ניסה עם גל הירש וסוכל באופן מסמר שיער שעוד ייחקר כאן; בפעם השניה מינה את רוני אלשיך. השלישית היא המסוכנת ביותר מבחינתו. אם יאריך את כהונתו של המפכ"ל הנוכחי יישחט בליכוד, שמתעב את אלשיך היהיר על הליאור חורבים שמלווים אותו; אם יסיים את כהונתו, יישחט בתקשורת ויתואר כבובה של הנחקר נתניהו. אם ישקול יותר מדי והבחירות יוקדמו לפני שיצליח לבחור יתואר על ידי כולם כהססן.

כאילו זה לא מספיק, סוגית אלשיך מורכבת יותר בשני היבטים: ראשית, בשנתיים וחצי מתוך השלוש שהוא בתפקיד חקרה המשטרה חשדות פליליים נגד ראש הממשלה, חבר מפלגתו של השר הממנה. שנית, ולא פחות חשוב: ארדן עשוי להיות השר הראשון שיחליט לא להאריך כהונת מפקח כללי שהוא עצמו מינה. כל אדם סביר יתהה האם זו הודאה למפרע בכישלון. בקיצור, מסובך.

העניין הוא שמערכת היחסים בין השר למפכ"ל התקלקלה כפי שהתקלקלו כל מערכות היחסים בין קודמיהם בתפקיד, ללא יוצא מן הכלל. ללא קשר לחקירות נתניהו, אלשיך המציא פיגוע טרור באום אל חיראן, התבטא באופן תמוה על העדה האתיופית, גונן באופן בלתי מוסבר על החוקר הראשי ריטמן ולאחריהן טפל על ניצב יורם הלוי אשמת שווא זדונית של קשר עם פוליטיקאים.

אבל זה לא יעניין איש. כששאול מופז בישר למשה יעלון ליד שולחן עם פירורי בורקסים בשולי אירוע של חיל השיריון שכהונתו לא תוארך, הוא לא הזכיר במילה את ההתנתקות. אבל לכולם היה ברור שהחלפת מפקד הצבא שלושה חודשים לפני פינוי גוש קטיף קשורה לכך קשר הדוק. בהתאמה, ההחלטה תנותח ותפורשן בהתאם לחקירות נתניהו.

 וזה עוד לפני השאלה הקטנה, הזניחה, מי יחליף את המפכ"ל. אם מישהו חושב שתאוות הסיכול, זמימת המזימות והמצאת השלדים בארון נעלמו מהמשטרה מאז פרשת הירש, הוא עשוי להתגלות כנאיבי בשבועות הקרובים.

??? ???

הנה צרור עובדות יסוד: ראשית, יושב ראש הבית היהודי איננו השר הבכיר של המפלגה ולא הדמות הפופולרית ביותר בה; שנית, השרה הבכירה של המפלגה והדמות הפופולרית בה איננה יושבת ראש הבית היהודי. שלישית, רק מלאכים יכולים לחיות ללא מתחים על אף עובדות 1 ו-2; רביעית, האויב המר של המפלגה הוא בנימין נתניהו.

מכאן נובעת מסקנה: אם ראש הממשלה רוצה לחבל ביריביו המושבעים מימין הוא צריך לעשות ככל יכולתו כדי לסכסך בין איילת שקד ונפתלי בנט. כשדוד ביטן אמר לפני כמה שבועות שישמח לראות את שקד בליכוד, נראה היה שמישהו למעלה ביקש ממנו להוסיף עוד קיסם למדורה. מה רע לו ששקד תתאהב ברעיון? מה רע אם בנט יחשוד ששקד בדרך לשם?

אבל קשה כשאול שנאה. יותר משנתניהו ורעייתו רואים בבנט יריב פוליטי שיש להכניעו הם רואים באיילת שקד אויבת אישית. בשבועות האחרונים נתניהו נזכר פתאום להזדעזע ממסקנות דו"ח הפוליגמיה של משרד המשפטים. השבוע הוא שיתף בדף הפייסבוק שלו כתבה מ"מידה" על שיתוף פעולה בין אותו משרד לעמותת שמאל. המסר ברור: מבחינת בלפור, שקד ובנט חד הם, ושניהם יחד פסולי חיתון. כל עוד נתניהו בליכוד, בנט ושקד לא יהיו שם. שניהם ביחד, וכל אחד לחוד. אין חדש תחת השמש: גם בבחירות הקרובות, כמו באלה הקודמות ואלה שלפניהן, הבית היהודי יהיה המטרה מספר אחת של נתניהו.

שתף:

תגובות

Comments are closed.