שבוע בתוך המגעים הקואליציוניים, מדריך מקוצר להבחנה בין אמת לספינים.
ביקור אובמה נועד להשפיע על הרכב הממשלה הבאה: נו באמת. אם המעצמה הגדולה בעולם אינה שולחת משקיפים למו"מ בין נתניהו לאבו-מאזן, אין לה סיבה לשלוח משקיפים למו"מ בכפר המכבייה. עם לפיד או בלעדיו, נתניהו היה נתקל בלחץ מדיני כבד בכהונתו השלישית. עם אובמה או בלעדיו, הממשלה הבאה לא הייתה כוללת רק את הימין והחרדים. עם הביקור או בלעדיו, לבני מתה להיכנס לממשלה. מי שטענה ערב הבחירות שבחירת נתניהו מחדש תיצור כאן גיהנום מדיני, תשמח מאוד לקפוץ אל היורה הרותחת, אפילו בלי תיק החוץ. גם הדיבורים על החלשת כוחו של הבית היהודי לצורך קידום המו"מ נוטים להתעלם מהעובדה שהקואליציה הבאה תישען בכל מקרה על אצבעותיהם של פייגלין, אדלשטיין, אלקין, דנון, לוין וחוטובלי. בקיצור, כבוד השטיחים האדומים במקומם מונח, אבל לא הם יעצבו את סדר היום של הממשלה הבאה. ההיגיון הפוליטי מחייב את לפיד להיצמד בעיקר לסדר היום הכלכלי-חברתי-אזרחי שהבטיח בבחירות, ולא ליפול למלכודת הדבש המדינית שכבר חיסלה את המפלגה של אביו המנוח.
לבנט ולפיד יש ברית משותפת, באש ובמים: ספין חלקי. מו"מ הקואליציוני הוא בעצם תיאטרון של מצגי שווא על בסיס יומיומי: מרכיב הממשלה מנסה ליצור בפני כל סיעה את הרושם שאם לא תגמיש את דרישותיה, היא תמצא את עצמה בחוץ. הסבירות להקים ממשלה בלי אחת המפלגות, "יש עתיד" או "הבית היהודי", הייתה נמוכה מלכתחילה. ציר בנט-לפיד הופך אותה דמיונית. הוא מספק לשני הבחורים החדשים בשכונה שקט נפשי בבואם לנהל מו"מ עם הנושא ונותן הכי מנוסה במערכת הפוליטית, וגם מאפשר להם לחדד דרישות בנושאים האזרחיים, המשותפים לשניהם. ועדיין, כל זה לא אומר שלפיד ייפול על חרבו בשביל שדו"ח אדמונד לוי יאומץ, או שבנט יעשה זאת כדי שעפר שלח יהיה יו"ר ועדת הכספים. זו עדיין הפוליטיקה הישראלית, לא מסדר אבירים גרמני.
השיחה בין לפיד ונתניהו במליאת הכנסת שברה את הקרח. לא סתם הם מסרבים לחשוף את תכנה. ובכן, הנה הטקסט המלא: לפיד: נחמד לפגוש אותך פה, ראש הממשלה. נתניהו: ברוך הבא, עכשיו יש לנו מקום עבודה משותף. לפיד: האמת, אני נזכר עכשיו באבא שלי מושבע גם הוא לח"כ. נתניהו: נעמוד בקשר.
רבני הבית היהודי קוראים/דורשים/פועלים/לא יתנו (השלם את החסר): כאן זה כבר לא ספין, סתם שילוב של בורות חרדית וחילונית עם כמה רבנים מהאגף החרד"לי שקראו עיתונים והשתכנעו שיש להם השפעה פוליטית. למפד"ל ההיסטורית מעולם לא היו רבנים שהכווינו את דרכה. ואילו מבין שלושת רבני תקומה, שהתמזגה לתוך רשימת בנט, אחד בכלל תמך ב"עוצמה לישראל". מיקור-חוץ שכזה. גם כך, השפעת הרבנים כמעט נגוזה לאור הסכם האיחוד, שקובע שגם ח"כי תקומה ייבחרו בעתיד בפריימריז. הח"כ הממוצע ברשימה נושא את עיניו לעשרות אלפי המתפקדים, הרבה יותר מאשר לארבעה-חמישה רבנים.
קריאה בעיתונים עלולה הייתה ליצור את הרושם שמצביעי המפד"ל עומדים לקום על בנט במקלות אם הצעיר בעל הכיפה הקטנה יעז להמשיך ולקיים את הברית עם לפיד (ע"ע) על חשבון הברית ההיסטורית עם החרדים. האמנם? ניתוח תוצאות הבחירות מעיד שמצביעי הבית היהודי נראים הרבה יותר כמו בנט מאשר כמו הרב צפניה דרורי. בערך עשרה מנדטים הגיעו ממצביעים חילונים, מסורתיים או דתיים-לאומיים. קולות החרד"לים הושלכו ברובם לפח האשפה האלקטורלי הקרוי "עוצמה לישראל", ורק 2 מנדטים לכל היותר הגיעו לבית היהודי. היישוב היהודי הקטן בחברון נהנה משני נציגים חרד"לים במקומות ריאליים אצל בנט: אורית סטרוק והלל הורביץ, חתנו של הרב מלמד. ועדיין, הבית היהודי הובס שם בקלפי על ידי עוצמה לישראל.
נתניהו יעשה כל מה שיוכל כדי להשאיר את בנט באופוזיציה: אמת ויציב. מי שראה את לחיצת היד הרופסת, הקרירה, של נתניהו ובנט בטרקלין שגאל, השבוע, יכול היה להבין את עצמת המתח בין שניהם. ראובן ריבלין סיפר פעם שבאפריקה נולד פיל עם עור של ביבי, אבל בכל הנוגע לבנט, העור העבה של ראש הממשלה דווקא נסדק. ראש הממשלה ייבש את יו"ר הבית היהודי יומיים ליד הטלפון, בטרם התקשר לברכו על ההישג, גם זה בלחץ תקשורתי. מאז הבחירות הוא כבר פגש את יאיר לפיד פעמיים, את שלי יחימוביץ', אפילו את זהבה גלאון, אבל לא התפנה לפגוש את מי שאמור להיות שותפו הנאמן ביותר בממשלה הבאה. מעבר להיותו לא אופייני לנתניהו, הניסיון שלו להשפיל את בנט הוא גם שגיאה פוליטית גסה. הוא מקומם עליו את הציבור הדתי-לאומי ומעלה את המחיר של לפיד, החרדים ולבני. נתניהו נעלב מהעובדה שחיזוריו הבלתי פוסקים אחר הכיפות הסרוגות בבחירות לא הביאו לו אפילו מנדט. רק שעלבון הוא לא תכנית עבודה.
לחצים כבדים על יחימוביץ' להצטרף לממשלה. ספין שקוף ומעליב. הסיכוי שיו"ר העבודה תחבור לקואליציית נתניהו זהה לסיכוי שהזועביז יקבלו את תיק הביטחון. יחימוביץ' רוצה להיות באופוזיציה כאשר הממשלה הבאה תקצץ עשרות מיליארדים. בדיוק בגלל זה היא התעקשה ערב הבחירות להחליף את ועידת המפלגה הישנה ותאבת-התיקים בוועידה חדשה עם מספר גבוה של צעירים אידיאולוגיים. גם הדיבורים על פילוג שליש מסיעת העבודה הם משאלת לב. לפיד ובנט לא יסכימו לעולם לשבת בממשלה עם חמישיית פואדים שערקה תמורת תיקים.
לפיד יעמוד על צמצום הממשלה ל-18 שרים. ספין. הפוליטיקאי הישראלי, שהורגל למנה נדיבה של תפקידים ממשלתיים, לא יעמוד בדיאטה החריפה שמופיעה בקווי היסוד של "יש עתיד" (ואגב, גם של הליכוד). ולכן, זה יקרה בהדרגה. בממשלה הבאה יהיו עד 24 שרים, שזה הרבה פחות מבעבר אבל קצת יותר מהרצוי. מה שכן, התמיכה העיקרית בהקמת קואליציה ללא לפיד מגיעה מבכירי הליכוד. הם מבינים שאיתו, התיקים שיישארו להם יהיו מצומצמים גם במספר וגם באיכות.
מצבה של ישראל מחייב להקים ממשלה בהקדם האפשרי האפשר: רשמו לפניכם: הממשלה החדשה תורכב במועד המאוחר ביותר שמאפשר החוק, 17 במרץ 2013. לא דקה קודם.
בדיעבד: הממשלה אכן הושבעה בדקה ה-90, יחימוביץ' אכן לא הצטרפה. אבל ברית האחים התגלתה כהדוקה יותר מכפי שראיתי באותו הזמן.
