באופרות סבון ארוכות שנים הדמויות נשארות צעירות ותמיד נשארות, אבל השחקנים מזדקנים ועוזבים, כך שיום אחד מגלים הצופים ששחקן אחר החל לגלם את אחד הגיבורים. בטלנובלה הבלתי נגמרת שנקראת "ממשלת נתניהו", מתחלף פעם בשנתיים שלוש תפקיד הגיבור השמאלני. בתחילה זה היה אהוד ברק, אחר כך ציפי לבני ובשנה האחרונה – מין ליהוק מופרך שכזה בהיעדר דמויות הולמות יותר – משה כחלון.
השחיקה הגבוהה אינה מקרית: בנימין נתניהו של שבע השנים האחרונות השעין את כל כובד ממשלותיו על הבריח הזה. העבודה, עצמאות, התנועה ועכשיו כולנו נועדו להכשיר את הממשלה בעיני מנהיגי העולם; להיות תירוץ זמין מול הימין הרוטן מדוע לא בונים יותר או מוותרים פחות; ולפורר את האופוזיציה משמאל.
התמורה בתיקים תמיד הייתה גבוהה, אבל במבחן התוצאה מעולם לא הייתה שווה את הסיכון. הזעם של הימין על השותף השמאלני שתוקע הכל, ושל השמאל ומתנגדי נתניהו על הבוגד התורן שחצה את הקווים פירק מפלגה אחרי מפלגה. הוא פילג את העבודה, חיסל את ברק, הטביע בלבני כתם בלתי ניתן לכביסה של נכלוליות וזגזוגים.
באורח פלא, משה כחלון יצא מהשנה הזו ללא שריטה. הוא יצא נגד שינויים בבית המשפט העליון אבל לא חטף מבנט וניצי הליכוד, קיים את ממשלת נתניהו במו עשר אצבעותיו (בכנסת וגם שלו האישיות) אבל לא זכה לביקורת ממשית משמאל. זה מפתיע במיוחד, כמעט מרעיש, בהינתן העובדה שכחלון מכהן בתפקיד השנוא של שר האוצר, ובהתחשב בכך שבמבחן התוצאה, מחירי הדיור, הציון שלו הוא כישלון מהדהד. בשלב הזה של הכהונה יאיר לפיד כבר היה השר השנוא בממשלה. איפה הוא ואיפה יורשו.
זה קרה בגלל שכחלון הוא שחקן אופי מצוין. במשך שנה הוא היה השותף הנאמן והיציב ביותר, נאמן יותר מהליכוד עצמו. בסיעתו לא נרשם ולו מקרה אחד של מרידה בסגנון עדי קול 2013. ומצד שני, הוא משדר בכישרון רב מסרים שמהם עולה שהוא אוטוטו, אבל ממש אוטוטו, מפרק את העסק ומפיל את נתניהו. הקול הולך לממשלה והידיים ידי האופוזיציה.
זו הסיבה לדיון המגוחך למדי בעיתונות הכלכלית בחודש האחרון סביב השאלה אם כחלון יסכים לתקציב דו שנתי. ודאי שיסכים. זה כבר קרה לפני שנה, בהסכמים הקואליציוניים. ליו"ר כולנו יש עניין מובהק לייצר רושם שהוא מתלבט, מהסיבה הפשוטה שכל עוד יש התלבטות, הוא זוכה למטריית הגנה. ברגע שתיפול ההכרעה, יהיה ברור לכולם, מ"ידיעות אחרונות", דרך גדעון סער, אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, שתם הטקס. שהוא בצד של נתניהו. במקרה הזה, אף טקסט בזכות נשיאת העליון או נגד חוק העמותות לא יושיע אותו. במילים אחרות: כחלון זקוק לתקציב דו שנתי כדי להרוויח זמן כשר אוצר, אבל הוא הולך לסבול קשות בזמן שיקבל.
אלא אם יימצא פתרון. בימים האחרונים מציע כחלון פשרה, שלפיה תהיה אפשרות לשינויים בתקציב במהלך השנתיים, אם ייפער בור פתאומי בתקציב המדינה. כלכלה בצד, מהלך כזה יאפשר לכחלון להמשיך את הטלנובלה לעוד עונה, עד 2018. ושלא יהיה ספק, עד להודעה חדשה לשם פניו.
והנה פינה מחדשות הלילה עם ליאור פרידמן, אמש.
