הפנים החמוצות של שטרן אומרות הכל

אל ההצבעה הסופית בוועדת שקד ח"כ אלעזר שטרן לא טרח להגיע. הוא נשאר בלשכתו, קומה אחת מתחת לאולם הוועדה. קצת מוזר, כשזוכרים את שרשרת המזון הפוליטית שהובילה לכך – החוק של ועדת שקד בכנסת מבוסס על מסקנות ועדת פרי בממשלה, שמבוססות על הבנות לפיד-בנט במשא ומתן הקואליציוני, שמתבססים על מצע יש עתיד בבחירות, שמתבססות דווקא על חבר הכנסת מהתנועה.

כשלפיד רק סיים את עבודתו כמגיש חדשות בערוץ 2 ועפר שלח עוד הגיש בערוץ 10, הם נפגשו ערב אחד אצל לפיד בבית עם האלוף במיל' שטרן, מומחה לאומי להשתמטות חרדית. עד הערב ההוא לפיד תמך בגיוס כל החרדים מגיל 18, אבל שטרן החליף לו את הדיסקט. הפוך גוטה, הוא הסביר: במקום לנסות גיוס כפוי שרק ידחק את הצעירים החרדים להסתגר בישיבות מפחד לפיד, כדאי לאפשר להם לעזוב את הישיבות לטובת העבודה והשירות הצבאי כבר יגיע אחר כך.

אבל במקום להצטרף השבוע לחגיגה התקשורתית מרובת המשתתפים, שטרן נשאר לבד בחושך. אני במשחק הזה לא משתתף, הוא אמר למי ששאל. לטענתו, במקום לספר מה באמת יש בחוק יש עתיד ניסתה ליצור את הרושם שב-2017 החרדים יסתערו בהמוניהם על הבקו"ם, בדרך לסיירת מטכ"ל. בפועל, יינתן מיד היתר עבודה ופטור משירות לכל חרדי מעל גיל 22. גם בעתיד, מתוך רבבות חרדים בגילי הגיוס רק 5,200 יצטרכו להתחייל בכל שנה. זה לא מעט, אבל גם לא כל כך הרבה, הוא סבור, ובשביל לכבוש את היעדים האלה לא היה צריך את ההרעשה היחצנית הכבדה של השנה האחרונה, שרק חיזקה את הקיצוניים משני הצדדים. אל המטרה הזו אפשר היה להגיע גם בהידברות שקטה עם חברי הכנסת החרדים.

אפרופו חרדים ושקט, גם כותרות הענק ב'יתד נאמן' וב'המודיע' לא תאמו את המציאות במסדרונות הכנסת. התיאורים על שבר נוסח ההתנתקות לא תאמו את השלווה היחסית שבה קיבלו ש"ס ויהדות התורה את חוק הגיוס. הן לא הזכירו אפילו ברמז את המאבק של מורדי הליכוד ונציגי האיחוד הלאומי בחוק פינוי-פיצוי ב-2005. מכיוון שפייסנות יתר אינה התכונה המאפיינת את משה גפני ויעקב ליצמן, לא נותר אלא להסיק שאין המשל דומה לנמשל. אם היו מציעים לצבי הנדל ולאפי איתם הכשרה מיידית לאלתר של כל המאחזים הבלתי מורשים ובחינה מחודשת של הפינוי באישור נוסף מהממשלה רק כעבור ארבע שנים, גם הם היו מצליחים כנראה להתנחם.

היכונו לנשיא לעומתי

שני בכירים בפוליטיקה הישראלית מצטיינים כבר שנים ביכולת להתבזות עצמית: הראשון הוא שמעון פרס, שאף פעם לא החמיץ הזדמנות הגונה לאכול את הדגים המסריחים ולהיות מגורש מהעיר; השני הוא בנימין נתניהו, שמקפיד אחת לאיזה זמן מוגבל לשלם כפול וגם לצאת בלי הסחורה. החידוש ביוזמתם הכושלת האחרונה הוא החלטתם להתבזות בצמד.

ועוד איזה צמד: הלעג של נתניהו לחזון השלום של פרס מתחרה רק בבוז של פרס לאזהרות האטום של נתניהו. ראש הממשלה בטוח ש"הגורם המדיני הבכיר" שתוקף אותו מעת לעת יושב במשכן נשיאי ישראל, ונשיא המדינה יודע היטב שהתזכורות של "גורמים בליכוד" על שמאלנותו מגיעות ממשרד ראש הממשלה. עד לאחרונה, נתניהו רק ספר את הימים עד לסיום כהונתו של פרס.

אבל בהדרגה התברר לנתניהו שהתחליף לא יהיה טוב יותר מבחינתו. את ראובן (רובי) ריבלין הוא מתעב, את סילבן שלום הוא עוין. שר החוץ אביגדור ליברמן דוחק בנתניהו כבר חודשים לגבש מועמד מוסכם, אבל נתניהו התמהמה עד שהיה מאוחר.

הניסיונות המאוחרים של נתניהו לבלום את שלום וריבלין הולידו שפע רעיונות מוזרים. בתחילה ניסו להריץ את משה ארנס, אבל נזכרו שהוא בן 88; אחר כך צצו שמותיהם של נתן שרנסקי חסר הסיכוי ושל עוזי לנדאו הבלתי בחיר. ואז זרק מישהו רעיון: אם אי אפשר לנצח בבחירות, בואו נבטל אותן.

פעם נהגו לפרסם החלטות ממשלתיות ברשומות, והיום מפרסמים אותן ב'ישראל היום'. ביום שישי האחרון בישרה כותרתו הראשית של ביטאון המשטר שרוב מוחץ בציבור תומך בהעברת הבחירות מהכנסת אל העם – שהרי מה הגיוני יותר מבזבוז חצי מיליארד שקל של כספי ציבור על משרה שתקציבה הוא שישים מיליון שקלים בלבד? באותו יום נפגש נתניהו עם שר האוצר לפיד, גם הוא משולל מועמד. הוא ביקש – וכנראה היה קרוב לקבל – את הסכמת יש עתיד למהלך. וכאן נכנס פרס לתמונה: הוא היה אמור לקבל ארכה של שנה עד לקיום בחירות, ובתמורה לספק סיוע פוליטי להעברת החוק בכנסת.

כבוד הנשיא הכחיש לאחרונה בזעם דיווחים (מדויקים להפליא) שלפיהם סביבתו פעלה להארכה של כהונתו. לא אסכים להישאר אפילו יום נוסף, הודיע הנשיא. השבוע, כשהתפרסמה יוזמת נתניהו, לשכת פרס סירבה במשך שעות לחזור על ההצהרה. היא פרסמה הודעה רק לאחר סבב טלפונים שבו התברר כי למהלך אין כל סיכוי בכנסת. האיש שניסה להביא ב-2000, ב-2005 וב-2007 לשינוי חוקי יסוד כל פעם לטובת "חוק פרס" אחר, הביע זעזוע מהניסיון לשנות חוק יסוד לצורך פוליטי.

אם נתניהו היה עוצר רגע לחשוב, הוא היה חוסך מעצמו את הפאדיחה. היועץ הפוליטי היה מסביר לו שאין סיכוי בעולם שהכנסת תסכים לוותר מרצונה על הסמכות של בחירת נשיא. הדובר היה גם ממליץ לא לצאת בפרסומים לפני שגובש חוק. היועץ המשפטי היה מסביר שנשיא שנבחר על ידי 6 מיליון אזרחים ידרוש וגם יקבל סמכויות על חשבון ראש הממשלה, שנבחר על ידי 120 חברי כנסת בלבד. מזכיר הממשלה היה מציע לו להשלים עם המועמדים הקיימים, ומזכיר לו מה קרה להוא שחתך לעצמו את האף כדי להרגיז את הפרצוף.

אבל לנתניהו אין סביבה שתעז לפקפק בדבריו. הודות לעובדה הזו למדנו השבוע עד כמה נתניהו מתחלחל מצירופי המילים "הנשיא ריבלין" או "הגברת הראשונה ג'ודי ניר מוזס שלום", ועד כמה סביר שראש הממשלה יצביע בכלל למועמד האופוזיציה, בנימין (פואד) בן-אליעזר. רוב הסיכויים שאחרי עוד כמה מסעות חיפוש הוא כנראה ימצא את עצמו בקיץ עם נשיא שוחר נקם שלא חייב לו דבר. בסוגיית הנשיאות, ראש הממשלה הוא כמו כדור הארץ: הוא יסתובב סביב עצמו שנה שלמה רק כדי לחזור אל נקודת ההתחלה.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי