שמונה הערות לפני הבחירות

1

הבחירות האלה היו אמורות להיות משעממות למדי: נתניהו היה אמור לשייט בקלילות לעבר הניצחון כשכל המפלגות למעט מרצ וחד"ש מידפקות על דלתות ממשלתו החמישית. אבל שורת אירועים שהתרחשה ב-2014 הפכה את בחירות 2019 לסיוט רב-צדדי. פגישות נתניהו-מוזס סיבכו אותו בתיק 2000, פגישות נתניהו-אלוביץ' סיבכו אותו בתיק 4000, והעלאת אחוז החסימה לדרישת אביגדור ליברמן מאיימת על גוש הימין.

כתב האישום מונע מכל מפלגות המרכז-שמאל לחבור לממשלתו; אחוז החסימה מאיים להעניק למפלגות האלה גוש חוסם. יחד, יש משחק בעיר.

2

בבחירות האחרונות סיסמת הליכוד הייתה "זה אנחנו או הם", וסיסמת המחנה הציוני הייתה "זה אנחנו או הוא". מרק מלמן, יועץ הסקרים האמריקני של יש עתיד אמר אחרי הבחירות שאם שני מתמודדים מריצים את אותו קמפיין, סימן שאחד מהם טועה בגדול.

לפי הניתוח הזה, גנץ או נתניהו מבצעים בימים אלה את טעות חייהם הפוליטית. שכן ב-2019 שתי המפלגות הגדולות קיבלו החלטה זהה: להעלים מהקמפיין את החלטת היועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין.

איך קרה שחמישה שבועות בלבד אחרי פרסום כתב חשדות חסר תקדים נגד ראש ממשלה מכהן, האירוע רלבנטי למערכת הבחירות בערך כמו מלחמת קרים? אפילו פרשת הרפז, מנוחתה עדן, זכתה ליותר טיפול בקמפיין מאשר מה שנראה כהתייצבותו הבלתי-נמנעת של נתניהו על ספסל הנאשמים עוד השנה? הבחירות הרי הוקדמו בניסיון – כושל, כך הסתבר בדיעבד – לסכל את פרסום ההחלטה לפני הרכבת הממשלה הבאה. בשבוע שכתב החשדות נמסר, נוצר לראשונה גוש חוסם למרכז-שמאל.

ואז, לפתע, נדמו תותחי ההסברה של כחול לבן. המהלך היחיד שיזמו עסק בכלל דווקא בתיק שנסגר, תיק הצוללות. אם יש פה אסטרטגיה גאונית, היא כנראה כה גאונית עד שאיש לפי שעה איננו מבין אותה.

3

יעז או לא יעז? כשבני גנץ היה עוזב את החדר לכמה דקות, מקורביו התווכחו ביניהם בקול נמוך אם הוא באמת מסוגל לקפוץ למים הפוליטיים – או כפי שהתברר בהמשך – למאגר הביוב. הוא העז, אבל עם כוכבית. מפלגת חוסן לישראל, בת 14 שבועות בלבד, לא נוסדה בהכרח כמיזם לכיבוש השלטון.

בטור הראשון שנכתב כאן במערכת הבחירות נאמר שמטרת המיזם האפשרית היא ריצה לראשות הממשלה, אבל בלי להכריז על כך ובלי לשלם את המחירים. חוסן התחתנה עם תל"ם ויחד הם הולידו את כחול לבן, והתברר שאי-אפשר לרוץ לתפקיד בהליכת אחר-הצהריים נעימה. האיש נעים ההליכות מצא את עצמו במוקד של הקמפיין הבוטה ביותר בהיסטוריה של ישראל: הטלפון שלו נפרץ, המטה שלו הוקלט ושפיותו הועמדה בספק. הוא עדיין פה, על הרגליים, עם מספר המנדטים הגבוה ביותר לרשימה לא ימנית במילניום הנוכחי. בשבוע האחרון אפילו ניכרו סימני ביביזציה ראשונים: כל פרסום שלילי אודותיו רק גרם לתומכיו להתלכד סביבו, במקום להפך. יש לו ארבעה ימים להוכיח שהוא למד עוד כמה דברים מהאיש שהוא רוצה לנצח.

4

שתי הרשימות הגדולות כילו את הבחירות בהעברת פסים במרכז המגרש, לא מאיימות על השער. הליכוד עשה זאת בשל החשש להבקיע גול עצמי: לאגור יותר מדי קולות ולהפיל מפלגות תחת אחוז החסימה. השאלה המסקרנת יותר היא מדוע כחול לבן לא יצרה שום איום על השער, ולא ניסתה באמת להביא קולות מהגוש היריב. פרשנות מקלה תטען שזו אסטרטגיה מחושבת להרדים את מערכת הבחירות ולהשאיר את הליכודניקים בבית, מתוך הנחה שמצביעי המרכז-שמאל ממילא יבואו לקלפיות בשיעורים גבוהים. פרשנות מחמירה יותר תטען שזה מה שקורה כשארבעה ראשים צריכים לנהל מסע בחירות אחד. אפשר כבר להסכים מהניסיון המצטבר של מערכת הבחירות הנוכחית והקודמת היא שהכוורות והרוטציות למיניהן הן נטל, ולא נכס, על הניסיון להחליף את השלטון.

5

זה יכול להיות סוף השבוע האחרון של משה כחלון או אביגדור ליברמן בפוליטיקה. מי שאמור להנחית על אחד מהם את מכת החסד הוא האיש ששניהם חטפו ממנו והחטיפו לו במשך שנים: בנימין נתניהו. הסקרים האחרונים מוצאים את ישראל ביתנו וכולנו באיזור אחוז החסימה. נתניהו צריך להחליט: האם ללכת על הראש של ליברמן בציבור העולים ולחסל אחת ולתמיד את האיום הבלתי-צפוי, זה שכמעט מנע ממנו ממשלה ב-2015 ודי פירק את ממשלתו לפני כמה חודשים? פרסום הפגישה בין ליברמן ולפיד שלשום גורם לנתניהו לנטות להביא לקיצה את התופעה הקרויה "ישראל ביתנו". גם ככה קשה להאמין כמה שני אלה לא מאמינים זה לזה. המועמד השני הוא כחלון. כאן השיקול הוא אחר: ההצהרות החוזרות ונשנות של שר האוצר שאין סיכוי לכהונה של נתניהו תחת כתב אישום. הטיל ייצא לדרכו בתחילת השבוע, איש עוד לא יודע לאן הוא מכוון. ובעיקר: האם יש לו את היכולת המאגית המיוחסת לו לגזור את דינן של מפלגות לחיים או למוות.

6

כשבני יהודה שיחקה מול בית"ר ת"א היו קוראים לזה במדורי הספורט "הדרבי הקטן של תל-אביב", להבדיל ממכבי נגד הפועל. ובכן, הדרבי הקטן של הבחירות האלה הוא על הציונות הדתית, בין החרד"לים-כהניסטים של איחוד הימין ובין החילונים והדתיים-לייט של הימין החדש. לשאלה מי ישיג יותר מנדטים תהיה השפעה לא רק על התיקים בממשלה הבאה אלא על הציבור שנכנס לחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות – מחדרי הקבינט, דרך ראשות ארגוני הביטחון ועד חדרי החקירות כעד מדינה.

לכאורה, בנט ושקד אמורים להתחרט על פרישתם להרפתקה החדשה. במקום בית חמים של הציונות הדתית ותיקים מובטחים בממשלה הבאה הם נאבקים עכשיו על חמישה עד שבעה מנדטים. אבל האמת היא שלו נשארו במפלגתם הקודמת הם היו מתים משיעמום. נתניהו היה נוגס בהם בלי רחמים, עצמה יהודית הייתה הורגת אותם מימין ופייגלין היה נראה עוד יותר אטרקטיבי מול החבורה המשומשת של הציונות הדתית. זה לא היה נגמר ביותר משבעה מנדטים. הסקרים מנבאים לשני הפלגים הרבה יותר, ועוד בונוס – שגריר לא תושב בליכוד, אלי בן דהאן. אבל כידוע, בנט ושקד לא פתחו את העסק החדש ממניעים מגזריים הירואיים גרידא.

7

ציפי לבני כמעט חתמה לפני עשור הסכם רוטציה עם נתניהו. אבל ברגע האחרון היא החליטה להישאר בחוץ. בכירי קדימה הידענים הסבירו לה בביטחון שהממשלה ממילא תיפול תוך שמונה חודשים. נתניהו מכהן עד היום ולבני כבר בדרך לפנסיה. זו הערה חשובה לפרוטוקול לכל הצדדים: מי שחושב שממשלת נתניהו או ממשלת גנץ או ממשלת נתניהו-גנץ ממילא תיפול תוך שנה צריך לזכור שאותן תחזיות בדיוק הושמעו לגבי כל כנסת בדור האחרון. האמת היא שהכנסת היא מפעל שהיחידים המוסמכים לפטר את עובדיו אלו הם בעצמם. "החיים תמיד מוצאים דרך", אומר משפט המפתח ב"פארק היורה". גם החיים הפוליטיים. וכמובן שגם לא כדאי לשלול ממשלת אחדות: לסיכום השמצות הקמפיין, אין לשלול עדיין אפשרות שבסוף הפסיכופט והבוגד עוד יביטו למצלמות מחויכים, לוחצים ידיים.

8

בחירות זה לא מה שהיה פעם: אסיפות העם פינו את מקומם לתשדירים, שעברו מהטלוויזיה לאינטרנט, וממסר ממלכתי בחתימה גבוהה עברנו ב-2019 לקמפיין אפל, לא רשמי. מי שמתלונן על בחירות רדומות על סמך הרחוב הריק משלטים והפגנות משול למי שגר בניו יורק ומתלונן למה הישראלים שהוא מדבר איתם בטלפון הולכים תמיד לישון כל כך מוקדם. הם לא, הם פשוט חיים במקום אחר. וגם הבחירות קורות במקום אחר.

לכן ההשפעות הסמויות על הבחירות, פייק ניוז, רשתות בשכר ושאר מרעין בישין דיגיטליים הם אולי הנושא החשוב ביותר לעסוק בו בפוליטיקה בת זמננו. אלא זה רק צד אחד. הפרסום השבוע בידיעות אחרונות על רשת הפרופילים החשודים כמזויפים הוליד סערה שתפסה חיים משלה, ומותגה עד מהרה על ידי הליכוד בחכמה רבה כ"פרשת הבוטים". ובכן, בוטים הם תופעה טכנולוגית חדשה ומטרידה, אבל העיסוק בבוטים הימניים מייצג תופעה סוציולוגית ישנה מאוד ומטרידה עוד יותר: ההנחה שמצביעי הליכוד הם חבורת  אינטליגנטית למחצה – 75 אייקיו בממוצע – שניתן לשחק לה בתודעה ולהצעיד אותה בסך אל הקלפיות. פעם זה היה אנלוגית עם בגין ופעם דיגיטלית עם נתניהו.

בשנה האחרונה נחשפו שתי פעילויות רשת דומות למה שפורסם השבוע: הראשונה, רשת בוטים בטויטר למען משה יעלון. השנייה, קמפיין פייסבוק נרחב ואכזרי נגד לפיד שאותו – כך התברר – מימנה מפלגת העבודה של אבי גבאי. איש לא טען אז ל"טרור תודעתי על אזרחי ישראל", כפי שאמר השבוע מועמד כחול-לבן בני גנץ. שכן ההנחה הסמויה היא שתומכי יעלון ומצביעי לפיד נהנים מתודעה קשיחה יותר, בניגוד לליכודניקים קלי הדעת, רפי השכל.

סיפור הבוטים בגרסת 2015 היה, כמובן, סרטון "הערבים נעים בכמויות". גלונים של דיו נשפכו על הטענה המקושקשת שקליפ בן 27 שניות שצולם ביד רועדת באייפון הוא שהניע מיליון מצביעי ליכוד לקלפי. הנראטיב יצר לנתניהו דימוי של גאון מרושע המושך בחוטיהם של הישראלים, אבל שכח כמה עובדות יסוד: למשל, העובדה שהסרטון הופץ בשעות אחר הצהריים, לאחר שרוב הישראלים כבר הצביעו; למשל, שביום הבחירות צפו בו רק כמה רבבות אנשים, אחוזים בודדים מכלל המצביעים.

ובעיקר, שהטריק הזה לפעמים עובד ולפעמים לא: בכל יום בחירות נתניהו מזהיר משאננות ואחוזים נמוכים. ביום הבחירות ב-2009 עלה בדף היוטיוב של הליכוד סרטון זהה להדהים, שאפילו שודר בחדשות הטלוויזיה בשעות הערב: "בשעות האחרונות הגיעו אליי ידיעות שערביי ישראל הונחו להצביע למפלגת קדימה בהמוניהם על מנת למנוע את כעליית הליכוד לשלטון. גורל מדינת ישראל בידיכם, לכו להצביע, לכו להצביע מחל". זה לא עזר, והליכוד הפסיד במנדט לקדימה, כי אנשים אינם רובוטים.

ב-2015 מלאה הרשת בטענות שהבחירות זויפו בשעות האחרונות, שעמדות ההצבעה בשעות הערב היו די שוממות אבל מישהו טרח למלא את הקלפיות בפתקי מחל. בין אם השמפניות ייפתחו במטה כחול לבן ובין אם תותחי הקונפטי ירעמו בליכוד, זה לא יהיה בגלל בוטים, זיופים, שטיפת מוח או מסרים תת סיפיים דרך הטלוויזיה. זהו דין הבוחר וכל השאר –שקרים בוטים.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי