כיצד זז שר הביטחון הצידה והותיר את ראש הממשלה בקו הראשון מול המחאה * מדוע למרות הנחישות שמפגין נתניהו, שרים רבים חושבים שהסיכוי להמשך החקיקה פחת * מה גורם לנזק הגדול ביותר לתדמית המדינה * ואיך נראה פלורליזם מחשבתי תוצרת הטכניון
מי ששוחח עם בני גנץ בימים האחרונים התרשם שהוא מדוכדך למדי. הרמטכ"ל העשרים והשם המסקרן בבחירות לכנסת העשרים ואחת קיווה להשקה אחרת לגמרי של מסע
עוד טרם כבו האורות במסגד אל אקצה שלשום כבר הועלתה תיאוריית הקשר שלפיה נאומו של נשיא ארצות הברית טראמפ נועד לחלץ את ראש הממשלה נתניהו
אתמול בבוקר מלאו משדרי הרדיו בפוליטיקאים חרדים שמחו נמרצות על חילול השבת ברכבת. היה בזה משהו קצת משונה. הרי קול ישראל וגלי צה"ל הם גוף
מסע אל האנשים שיהיו אחראים להחלטה הדרמטית של השנה – האם להעמיד את ראש הממשלה נתניהו לדין. מי שנמצאים במרכז הסערה הם שומרי הסף, מפכ"ל
מקובל לומר שהשמאל הישראלי שולט באיזור חיוג אפס-שלוש, והימין בכל היתר. ספק אם גם זה עדיין נכון. סביב לתל-אביב הליברלית צמחו בעשור וחצי האחרונים ערי
חמישה גברים יהודים בחליפות צולמו שלשום מחייכים סביב שולחן קפה עגול. לכולם יש אנגלית מושלמת, כולם רפובליקנים שרופים, ארבעה מהם נולדו בארצות הברית וכולם בילו
אם יש מדד ללחץ בלשכת ראש הממשלה, הוא בדרך כלל המתקפות על יריביו באופוזיציה. כשהכל עובד כמו שצריך, ראש ממשלה אמור לנער את הביקורת ממתנגדיו
עמית סגל הוא הפרשן הפוליטי של חדשות 12 וידיעות אחרונות, המזוהה עם חשיפתן של חלק מהפרשיות הגדולות ביותר שהיו בשנים האחרונות בפוליטיקה הישראלית. בהרצאותיו מגלה סגל סודות קטנים מתוך התחקירים הגדולים: מה מרכיב את המכונה המשומנת שנקראת התקשורת, מיהם המושכים האמיתיים בחוטים של הפוליטיקה במדינה ומדוע תקשורת ופוליטיקה כרוכות זו בזו מזה שנים, בקשר שאי אפשר להתיר.
