איך הצליח נתניהו לשתק את מעוז ההתנגדות שהייתה פעם לשכת יו"ר הכנסת

.
הספר "קיצור תולדות האנושות" של יובל נוח הררי מספר שהכבשים לא תמיד היו גזע כה כנוע וצייתן כמו היום. אבל את הכבשים המרדניות, שנגחו ולא הסכימו לרעות עשב בנחת, שלחו מהר אל המשחטה, לפני שיולידו דור מרדני חדש. משרת יו"ר הכנסת היא המחשת התיאוריה הזו בפוליטיקה. לא כל יושב ראש הכנסת היו לעומתיים, אבל ההיסטוריה הפרלמנטרית זימנה דמויות שפיתחו מעמד עצמאי. הן הגיעו מהשלטון, אבל לא היססו להתעמת איתו. יצחק שמיר הרתיח לא פעם את ראש הממשלה בגין; מנחם סבידור אימץ בהצבעה מכריעה את עמדת המערך ולא את זו של מפלגתו, הליכוד; אברהם בורג נבחר ליו"ר הכנסת בהצבעה חשאית על אפו וחמתו של אהוד ("שתיחנק") ברק, ואחר כך התעמת איתו ועם יורשו אריאל שרון. ראובן ריבלין הרתיח את שרון בעמדה עצמאית במהלך מאבק ההתנתקות, וקומם את נתניהו בהתנגדות למהלכים דוגמת חוק החרם וחקירת עמותות השמאל.
כשבנימין נתניהו החליט לא לתמוך בראובן ריבלין לכהונה נוספת כיו"ר הכנסת, ב-2013, הוא אותת שכל מה שלא יציית יקוצץ. ההצבעה על בחירת מועמד הליכוד לתפקיד, שהייתה פעם חשאית, הפכה גלויה. התוצאות לא איחרו לבוא. היושב ראש התורן יולי אדלשטיין סולד מחוק ההשעיה, אבל למעט אמירה אחת בפורום סגור-למחצה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, נצמד לקו הרשמי של הליכוד התומך בחוק.
למעט העלאת אחוז החסימה, הוא נצמד למשמעת הסיעתית בכל מהלך ממשלתי בשתי הכהונות האחרונות. המסר הופנם היטב גם בקרב שאר חברי סיעת הליכוד. בני בגין, המשוריין ונטול התמיכה, לא מצייץ. פעם הוא החזיק את חרב שלטון החוק, אבל זה היה לפני שעטה עליו את השריון ברשימת הליכוד. הבית היהודי מתנגד אבל יתמוך, סיעת כולנו כנ"ל, גם דרעי. השבוע, כשראובן ריבלין הרעיש עולמות נגד חוק ההשעייה בשבתו כנשיא המדינה, עלה הסיכוי שהנשיא הבא כבר לא ייבחר בהצבעה חשאית, אלא בהצבעה גלויה. זו הדרך לעשות מתפקיד עצמאי – שווארמה.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.