אל: איילת מאת: נפתלי, הנושא: אני לא נתפס קליבר

רק בחדר ישיבות הממשלה, בליל שני, נפתלי בנט התפנה סוף-סוף לנשום. כשלימינו יאיר לפיד, לשמאלו משה (בוגי) יעלון ומעל ראשו הילה של ווינר. עשרת החודשים האחרונים היו אחד המרוצים הפוליטיים המדהימים שנראו בישראל. עם כל הכבוד ללפיד, יו"ר 'הבית היהודי' הוא ההפתעה המרעישה של הבחירות לכנסת ה-19. מאלמוניות כמעט מוחלטת, בלי 'אולפן שישי', בלי תשתית ובלי סיכוי, הוא הפך בתוך עשרה חודשים לאיש שהרכיב לבנימין נתניהו את הממשלה. תכתובות המיילים מאז חושפות איזו נחישות הייתה לבנט מול כל הסיכויים והמפקפקים, וצריך להודות שגם מזל גדול היה לו – מזל משמיים אם תרצו.

בחודש אפריל 2012, כשניחוח בחירות נישא באוויר, הוא התחיל לחשוב ברצינות על ריצה לכנסת במסגרת 'הבית היהודי'. בנט עוד לא היה אז בנט, ו'הבית היהודי' לא היה 'הבית היהודי': הוא היה מנכ"ל חצי-אלמוני בדימוס של מועצת יש"ע, והיא הייתה מפלגה זעירה ומסוכסכת, אפופת אווירת קיגל, גלגל שביעי בקואליציה, בפרפורי גסיסה אחרונים. מה הפלא ששני הצדדים התלבטו?

בנט, בניגוד לאהוד ברק או לנתניהו, הוא מתייעץ סדרתי. בשבועות לפני ההחלטה הוא נפגש אישית כמעט עם כל דמות מוכרת בציבור הדתי-לאומי. המטרה הייתה לשמוע אם יש לו בכלל סיכוי לזכות בפרס המפוקפק של ראשות המפד"ל, ואת עיקרי הדברים הוא רשם בשקדנות.

ערב אחד, ב-27.4.2012, הוא שלח אותם בדוא"ל לצוות המצומצם שלו: איילת שקד, אז מנכ"ל תנועת 'ישראל שלי' והיועץ האסטרטגי משה קלוגהפט. כותרת המסמך הייתה ניטרלית – "סיכומי ביניים" – אבל התוכן לא היה מלבב בעליל.

בעל טור מוכר (השמות כולם שמורים במערכת מסיבות ברורות) היה האופטימי מכולם: "הציבור מתוסכל מההקפאה ועוד (ולכן כנראה יש סיכוי – ע"ס). חושב שיש אפשרות לחשמל את הציבור ולפקוד הרבה, אך לא בטוח בעניין".

הפגישות שלאחר מכן היו מוציאות את הרוח גם ממפרשיו של הנחוש בפוליטיקאים: ראש מכינה קדם-צבאית נודעת הזהיר אותו: "יהיה לך מאוד קשה, כמעט בלתי-אפשרי, מול זבולון אורלב". האיש שהפך לזיכרון פוליטי עמום נחשב אז לדמות לא מנוצחת במפד"ל, מי שכבר סילק מדרכו בעקשנות מפד"לית יושב ראש אחרי יושב ראש.

לפי ריבוי סימני הקריאה, הפגישה שלאחר מכן, עם אחד הנערצים מבין במנהיגי המתיישבים בשלושת העשורים האחרונים, התנהלה בטונים גבוהים: "אל תיגע בזה! אל תתקרב!! אני אתאכזב מאוד ממך אם תתמודד שם (ב'בית היהודי' – ע"ס). אתה צריך לשאוף להחליף את ביבי, לא את דניאל הרשקוביץ! זה לא בשבילך, המים המעופשים האלו. אל תוציא טיפת אנרגיה אחת במפד"ל". נבואת הזעם נמשכה עוד שעה ארוכה: "אז נניח שיהיו למפד"ל אפילו שישה מנדטים, אז מה? הבוחר הדתי-לאומי משחק במגרש הלאומי, לא הדתי". ההמלצה, אם כן, הייתה חד-משמעית: "אתם חייבים להתמודד ב'ליכוד', העניין המגזרי הזה נגמר".

קן צרעות

פובליציסט דתי-לאומי נחשב שנפגש עם בנט למחרת אמר דברים דומים: "מקומך ב'ליכוד', נפתלי. המפד"ל חסרת תקנה. עסקוּנת המפד"ל חזקה מאוד, ובסוף אתה תטבע. אי אפשר לעקוף אותם". כדי לשכנע, הוא הכה על חטאי טעויותיו שלו מהעבר: "הצעתי בזמנו לאפי איתם ללכת על זה וטעיתי. גם הרשקוביץ היה 'רוח רעננה', וראית איך זה נגמר".

עורך עיתון הציע לוותר בכלל על חלום הפוליטיקה: "(הכיוון – ע"ס) העדיף כרגע הוא חוץ-פרלמנטרי, זו תרומה גדולה יותר. המפד"ל הוא קן צרעות נוראי, הייצוג במוסדות ייקבע לפי הבחירות הקודמות. בלתי-אפשרי לנצח שם".

אחת הפגישות המעניינות הייתה עם איש ביצוע אלמוני יחסית בציבור הרחב, אבל מוכר היטב במסדרונות השלטון. כיאה לאיש ביצוע, הוא התווה את החששות שילוו את בנט חודשים ארוכים לתוך הפריימריס: "גם אם תנצח איכשהו, הח"כים המכהנים פשוט ייקחו את המנדטים שלהם ואת כספי מימון המפלגות שלהם וינטשו את המפלגה".

איש הביצוע גם אבחן היטב את הקשיים שבמבט לאחור נוטים לזלזל בהם: "יש במפד"ל שני צירים: הציר המדיני והציר הדתי. נפתלי, אתה בציר המדיני-מיליטנטי, אבל במבט החיצוני אתה בציר הדתי-לייט. אתה חייב לתת לזה מענה: מה היחס שלך לחרד"לניקיות?"

כשהאיחוד עם 'תקומה' עוד נראה דמיוני, פרש האיש בפני בנט את החשדנות כלפיו במחוזות בית-אל ב' וקריית-משה: "כיום יש שלוש קבוצות: 'מזרחי' ותיקים, חרד"לים ולייט. יש לך בעיה רצינית אצל החרד"לניקים, שלא יסמכו עליך. יש המון נושאים כמו הפרדת בנים/בנות בחינוך או עידוד תלמודי תורה".

בנט כנראה שאל מה לעשות, כי המתווה, שאכן יושם בהמשך, לא איחר להגיע: "אל"ף, תצטרך להביא חרד"לניק מספר 2. בי"ת, חרד"לים מאוד רוצים להיות נאהבים על ידי החילונים, וב'ישראל שלי' נתת לכך מענה. גימ"ל, אחד כמוך יכול לעשות 'פייס' לייטי (דהיינו תדמית של דתי-לייט – ע"ס), ו(מצד שני – ע"ס) דיבורים חרד"ליים. בניווט נכון, אתה יכול להרוויח משני המקומות".

היועץ הזה הזהיר אותו במיוחד ממהלך אחד: "חילונית לגמרי כמו איילת זה לא טוב. זה יכול להפיל את הכול. כל החרד"ליות תלך ל'איחוד הלאומי'".

אותו דוא"ל, כזכור, נשלח גם לשקד עצמה. איך מתגברים על הבעיה המורכבת הזו? האיש שאיתו בנט נפגש לא חשב שזה אפשרי. לסיכום הפגישה, הוא אמר לבנט: "אתה פוליטיקאי גרוע". בנט הקליד גם את המסקנה הזו.

המסקנה של סבב הפגישות הזה הייתה עגומה. ארבע המילים הבאות הן היחידות במייל שבנט חיבר בעצמו ולא כתב מפי אחרים: "אני לא נתפס קליבר".

בשלב ההוא רק שני אנשים חשבו אחרת: בנט היה הראשון, ואל השני נגיע עוד מעט. מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר החליט בהתאם לדעת הרוב לוותר על 'הבית היהודי' ולהקים מפלגה בשם 'הישראלים', בתקווה לצבור כוח אט-אט.

אבל הדברים אירעו מהר מהצפוי. כעבור שלושה ימים, ב-30.4.2012, נתניהו החליט לקבוע בחירות בזק, ובנט, שקד וקלוגהפט מצאו את עצמם בקמפיין כמעט אבוד. "היינו בדד-אנד מוחלט", מספר קלוגהפט. "אין מפלגה, ועוד ארבעה חודשים בחירות. אפילו לא ידענו איך מקימים מפלגה – איך מתקשרים לעו"ד כדי לפתוח חשבון, איך מקבלים תרומות. היינו מוצאים את עצמנו בקרבות מטורפים מול 'הבית היהודי' ו'האיחוד הלאומי', ובמקרה החלומי היינו מסיימים עם ארבעה מנדטים".

בעלוני השבת כתבו שחבל על הריצה של בנט, כי הוא סתם יבזבז קולות (רק באיחור ניכר יקפצו על עגלת 'הבית היהודי' אנשים רבים. דני דיין, שבסוף מערכת הבחירות קרא לאנשי הימין להצביע רק 'ליכוד' ולא לבנט, קיים במהלך הבחירות כמה פגישות עם כצל'ה ועם אורי אריאל, שעסקו כולן באפשרות השתלבותו על תקן מועמד חילוני מוסכם ברשימה מאוחדת שתתחרה ב'ליכוד').

אורבך מתקשר

בנט החליט ללכת עד הסוף. בתחילת מאי הוא כתב לצוות תוכנית פעולה: "הפייסבוק האישי שלי יהפוך למקום התרחשות מרכזי. כיום צברתי כמעט 5,000 אוהדים, וצריך לחתור לעוד 35 אלף עד הבחירות. מי שכבר אוהד שלי ייחשף אליי ברמה יומיומית במשך ארבעה חודשים, דבר שיגביר משמעותית את הסיכוי שיצביע נכון". כיום, אגב, יש לבנט 170 אלף תומכים בפייסבוק, שני בישראל רק לנתניהו עצמו.

והיה גם סעיף נוסף בתוכנית: "אורי אורבך. קלוגהפט העלה רעיון לנסות לצרף אותו, וזה ייתן את המומנטום הנדרש להזנקת המפלגה. מה דעתכם?"

אותו דוא"ל נשלח אחר הצהריים ב-7 במאי. בשלוש בבוקר העיר את קלוגהפט טלפון. "הצלצול העיר אותי מהשינה, ואני זוכר את עצמי רץ בשקט למקלחת כדי לדבר שם בלי להעיר אף אחד, ושומע ששאול מופז נכנס לממשלה והבחירות בוטלו. אחרי שהבנתי שזה אמיתי, ירד לי סלע מהלב". קלוגהפט סימס את בשורת הגאולה לבנט. בלעדיה, הוא כנראה בכלל לא היה היום בכנסת.

יום אחר כך אורבך התקשר לקבוע פגישה. הח"כ המוכר הציע לבנט לוותר על המפלגה ולהתמודד ב'בית היהודי'. למרבה ההפתעה, אורבך הציע להריץ את בנט. השר החדש לענייני אזרחים ותיקים התגלה כנודניק רציני. מייל מ-16 במאי: "אורבך דיבר איתי ארוכות – הזדמנות חייך וכו'. לעדכונכם". יומיים אחר כך, בפגישה, הוא אמר: "מה אתם מפחדים מאורלב? אני אומר לך, אתם תבואו, תעשו 'פו', והכול ייפול בשנייה'". בעשרים במאי 2012 בנט השתכנע. הוא כותב לשקד, קלוגהפט ולעוזרו טל גן-צבי: "סגרנו עם אורבך. הוא מספר 2. הודעה שלו איתי ביום ג'. אווירה מצוינת".

מסיבת העיתונאים המשותפת לא זכתה באותו היום לזמן מסך במהדורות החדשות. באותו יום הכותרות הוקדשו למגזין האמריקני 'טיים', עם השליט הבלתי-מעורער בנימין נתניהו. "קינג ביבי", הייתה הכותרת.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.