אנלייק

הדבר היה ככה: רוב הסקרים שפורסמו לאחרונה העידו על היחלשות בכוחה של הבית היהודי. אחרי חודשים שבהם נפתלי בנט פרח ושותפיו לקואליציה נובלים, המגמה התהפכה: יאיר לפיד, ציפי לבני ובנימין נתניהו מתחזקים, ואילו הבית היהודי יורד.

ביום שישי בדאבוס החליט ראש הממשלה לענות במפתיע לכמה שאלות של עיתונאים ישראלים. כתב 'מקור ראשון' אריאל כהנא התעניין באפשרות של פינוי יישובים בבקעה. נתניהו ענה: "אני לא מתכוון לפנות אף יישוב ולא לעקור אף ישראלי".

כמה מהנוכחים במקום התרשמו שנתניהו היה מופתע מעצמו. זו התבטאות שראש הממשלה השמיע לאחרונה בפומבי רק ערב בחירות 2009 ו-2013, בנסיבות של חשש עמוק מאובדן קולות ימניים. הוא אף פעם לא אמר כך באמצע קדנציה, אף פעם לא בנחרצות גורפת כזו ואף פעם לא און דה רקורד. אם הכול כאן היה אידיאולוגיה נטו, יו"ר הבית היהודי היה צריך לפרסם סטטוס תמיכה נחרץ, עתיר לייקים, בראש הממשלה הראשון מזה עשור שמשמיע הצהרה כה ימנית. אבל הבית היהודי דמם.

לא רק נתניהו הופתע מדבריו. בכירים במשרד ראש הממשלה החלו לקבל ריקושטים זועמים מהעולם, שלפיהם התבטאות כזו היא וידוא הריגה לתהליך מדיני גוסס ממילא. הוא חיפש מוצא, ומצא. בראשון בערב, דובר חצי-זוטר מטעם ראש הממשלה נשלח לתדרך את סוכנויות הידיעות הזרות בשם גורמים זרים שנתניהו התכוון להעביר את המתיישבים לריבונות זרה. הכותרת הזו לא הייתה ממש מרגשת, מהסיבה הפשוטה שנתניהו כבר השמיע אותה, קבל עם וקונגרס, ב-2011.

אבל שר הכלכלה זיהה הזדמנות פז לבדל את עצמו מראש הממשלה ולהשיב קולות אבודים. "אני קורא לנתניהו להתנער מדברי מקורביו, שמהווים אובדן עשתונות ערכי ומוסרי". הקליד בנט, והפך התבטאות מדינית זניחה לסיפור לוהט: 4,029 לייקים. מקורביו – וברור לכולם במי מדובר – הגבירו את הווליום: "ראש ממשלה צריך לעמוד איתן ולא להתקפל". בקיצור: בנט תקף את מקורבי נתניהו, ומקורבי בנט תקפו את נתניהו, אבל לא בנט ישירות את נתניהו. זה טריק פוליטי משומש ויעיל, שמאפשר לשלוט על גובה הלהבות. השימוש בו מעיד שבשלב ההוא בבית היהודי הניחו שכל העניין יסתיים כרגיל בכמה אלפי לייקים ו2-3 כותרות – לא במשבר ממשלתי. הוא לא הבין בזמן אמת שזה היה ניסיון להרוג זבוב בתותח.

לעולם לא עוד

התגובה הראשונית של נתניהו רק הוכיחה לכאורה את נכונות הטקטיקה הזו. לשכת ראש הממשלה פרסמה תגובה נגד דחיית הפלשתינים את רעיון השארת ההתנחלויות, אבל לא אמרה מילה נגד שר הכלכלה. בנט המריא לביקור הכנסת באושוויץ, מלווה ב-6,844 לייקים על תמונתו במטוס.

ואז נתניהו החליט להגיב: בזמן ששר הכלכלה מעלה לפייסבוק תמונות מאושוויץ, גם נתניהו החליט, להבדיל, שלעולם לא עוד: הוא הודיע על זימונו של השר לבירור נוקב. בתגובה משונה, כאילו שהאמריקנים והפלשתינים לא שומעים, הוא הודיע שהכול היה טריק אחד גדול שנועד לחשוף את סרבנות הפלשתינים.

בנט החליט להוריד פרופיל ודחה את כל הבקשות לריאיון. שמונה שעות משותפות עברו עליו עם עיתונאי ישראל במטוס התקול על מסלול ההמראה המושלג בקרקוב, אבל הוא לא פצה פה בנושא. "חשש קל שעמיר בניון התחרש מהנחירות שלי", כתב במקום זאת לגולשיו הדרוכים בפייסבוק. 8,633 לייקים.

זה היה רגע הפיצוץ: ייתכן שבנט ראה שלשכת רה"מ חזרה בה מהבירור וזיהה חולשה, ייתכן שהוא לא הצליח להתאפק. כמעט היישר משדה התעופה בנתב"ג, אחרי 32 שעות ללא שינה מסודרת, הוא הגיע לכנס אקדמי ושיגר משם טילים רטוריים ישירות לבית ראש הממשלה. "אבות-אבותינו וצאצאי-צאצאינו לא יסלחו למי שיעביר יהודים לשלטון זר", הוא אמר. ההנחה של יועציו הייתה שממש כמו בזמן ברית לפיד-בנט לפני כשנה, נתניהו נטול כל חלופה קואליציונית. ולכן, כאז כן היום, אפשר לתקוף אותו כמה שרק מתחשק. בהתאם, נקבע שיא לייקים תקופתי: 20,355.

האסטרטגיה הזו הייתה שגויה, כי היא התבססה על הנחה שנכונה בכלכלה אבל לא בפוליטיקה: ההנחה שכל השחקנים רציונליים. נכון שלנתניהו אין ממשלה טובה יותר מזו הנוכחית, אבל בקריירה שלו בכלל וביחסים עם בנט בפרט כבר הוכח שבית ראש הממשלה לא תמיד מקבל את ההחלטות הקרות והנכונות. מי שכמעט איבד לימין את השלטון בהתקפות פראיות על בנט ערב הבחירות לא היה רחוק מהחלטה להעיף את בנט לכל הרוחות, ולעזאזל הממשלה.

דוברי ראש הממשלה הבהירו שאם בנט לא יתנצל, בקולו שלו, הוא יפוטר. פתאום אסטרטגיית הפוקר-בלוף של בנט נראתה פתאום קצת פחות משכנעת. השר אורי אריאל עלה לרדיו, ונשמע מודאג מאוד מהאפשרות של היכרות מחודשת עם ספסלי האופוזיציה. הוא ואורי אורבך התחילו ללחוץ על בנט לפרסם הבהרה בהקדם האפשרי. בבוקר בנט אמר למי שאמר "שנתניהו יירגע, לא תהיה התנצלות". בערב, בים המלח, הוא כבר התייצב מול המצלמות והשמיע הבהרה. בדרך לשם בנט עוד העלה תמונה מ"מצדה" (3,266 לייקים). כבר אז היה ברור לו שזו לא תהיה מצדתו.

אף עשתון

האפילוג של הסיפור הזה יכול ללמד לא פחות מן הפרקים הראשונים. בשעה שש בערב, כשנתניהו ובנט כבר מתואמים על התנצלות בעוד שעה, הודיעה לשכת ראש הממשלה שלבנט יש ארבעה ימים להתנצל. בשעה שבע, אחרי שבנט התנצל וידע כבר שהכול נגמר, לשכתו תדרכה עיתונאים: "לא התנצלנו, ואם נתניהו רוצה – שיפטר אותנו". הכול ברור: ראש הממשלה רצה להראות שכופף את בנט, והאחרון רצה להראות שהוא לא התנצל.

פוליטיקה היא לא משחק סכום אפס, וההוכחה היא ששני הפוליטיקאים הנצים (תרתי משמע?) מסיימים את השבוע הזה במינוס. בנט נתפס כמי ששלף מהר מדי והתקפל תחת איום; נתניהו איבד תמיכה בימין; הממשלה הוכיחה שוב שחבריה מבינים רק כוח; ישראל הצטיירה בעולם כמדינה תחמנית, שאומרת אחד בפה, אחד בלב ועוד אחד בשם גורמים בכירים.

אבל הכי חשוב הוא שנתניהו ובנט בטוחים, כל אחד בדרכו, שהם הראו לשני מה זה, שהם לא איבדו אף עשתון. ההתנצלות של בנט, אגב, עוד לא עלתה משום מה לפייסבוק.

הבריחה מאושוויץ

56 חברי כנסת היו אמורים להמריא לאושוויץ ביום שני האחרון. ברגע האחרון המריאו רק 54. השרים שי פירון ומאיר כהן מיש עתיד החליטו להישאר בארץ ולא להמריא למגה-ביקור הממלכתי. זה היה מפתיע, בהתחשב בעובדה שפירון אמור היה להדריך את חברי הכנסת בין הבלוקים במחנה. בשני ניתנה התשובה: שרי יש עתיד, בהנהגת לפיד, קיימו בבאר-שבע מסיבת עיתונאים משותפת ובה הצהירו על "תוכנית הביטחון התזונתי". 12 שעות אחר כך הוסר האמברגו מעל הדו"ח המטריד של מרכז 'אדווה' על הפערים החברתיים המעמיקים בישראל בין מרכז ופריפריה, בין אשכנזים ומזרחים. האם יכול להיות שפירון וכהן, המזרחים, הוזעקו מפולין לבירת הנגב כדי להסיט את האש מהדו"ח החריף כל כך כלפי משרד האוצר?

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.