באו לחפש עמונות ומצאו מלוכה

בחודש האחרון נהנים באי לשכת ראש הממשלה מאוויר מזגנים צלול. הדייר הראשי במתחם, בנימין נתניהו, החליט להיגמל מההרגל ארוך השנים של עישון סיגרים, שהזיק לו בריאותית ואולי גם פוליטית. כולם עוד זוכרים את תלונותיהם של ראשי שירותי הביטחון שנתניהו וברק מעשנים סיגרים ושותים ויסקי בעודם בוחנים מתקפה על איראן. הסיגרים עדיין שם, אבל נתניהו רק לועס אותם, לא מדליק.

המתח של המו"מ שהביא להסדר עמונה איימו מן הסתם להחזיר את נתניהו להתמכרות הנושנה. אל השבת האחרונה נכנס נתניהו בתחושה שהקואליציה שלו על סף פירוק. ראש הממשלה היה משוכנע  שמשבר עמונה הוא רק התירוץ של שנואי נפשו, בנט ושקד, לעזוב את הממשלה ולצבוע אותו כמחריב יישובים.

באופן אבסורדי, לבית היהודי היה נוח שנתניהו יחשוב כך. החשש שלו מאתגר אופוזיציוני מימין הביא לליברמן באביב את משרד הביטחון, ובדצמבר סייע לבית היהודי לרשום הישג אסטרטגי בסוגיית ההתיישבות. את שני אלה הוא לא חלם לתת אילולא חשש ליציבות שלטונו.

במוצאי שבת הגיעו ללשכתו בנט, שקד ואורית סטרוק. נתניהו הזהיר שיש לו "אפשרויות אחרות", רמז למחנה הציוני, אבל שעתיים של שיחה עניינית עד להדהים שכנעו אותו שאין איום מיידי על שלום ממשלתו. שרי ליכוד שפגשו אותו למחרת בבוקר בדרך לישיבת הממשלה התרשמו שאבן גדולה נגולה מעל ליבו.

החששות לשלום הממשלה נראו מופרכים למדי מראש. למרות התיעוב ההדדי, לנתניהו ובנט אין אפשרויות ממשיות אחרות חוץ מלהיות אחוזים זה בזה.  לשם מה לפרק קואליציה רק כדי להקים אותה מחדש יום אחרי הבחירות? בשביל מה לבנט לברוח מנתניהו היישר לזרועות ביבי?

ובכל זאת, תחושת הדחיפות שיצרו ראשי עמונה בכישרון תקשורתי ופוליטי מרשים הביאה לאחד המהלכים האקטיביים ביותר שיזמה כאן ממשלת ימין. הפחד והמורא ששתלו ראשי המאחז בליבות חברי הקואליציה הביאה לאירוע אסטרטגי שבמסגרתו שישים חברי כנסת מצביעים בעד הסדרה של אלפי יחידות דיור על אפו ועל חמתו של היועץ המשפטי לממשלה, איומי האג וכנראה גם בית המשפט העליון. זה הישג מרשים מבחינתם במיוחד כשנזכרים בנקודת המוצא: התמיכה של בנט ושקד בהעתקתם לשבות רחל, וההצהרות שלהם ושל שרי הביטחון והאוצר על חוסר התוחלת של חוק ההסדרה. קצת אירוני שדווקא עמונה עצמה לא מצאה בסוף את דרכה לתוך האירוע . הם באו לחפש עמונות ומצאו מלוכה.

 

בין עמונה לעמונה

למרות הסד"כ החטיבתי שמתאמן עכשיו בהרי ירושלים לקראת הפינוי, עמונה 2016 לא תשחזר כנראה את מראות 2006. למעט המיקום הגיאוגרפי, כמעט הכל שונה.

פינוי בתי הקבע במאחז לפני עשור היה השיא האלים של התנגשות בין המדינה והמתנחלים. בעצמונה פינוי המתנחלים היה האמצעי, אבל בעמונה הוא נראה כמו המטרה. ראש הממשלה הטרי אהוד אולמרט הפעיל כוח רב כי זה היה אז פופולרי. מאתיים בני אדם נפצעו באחד ממפגני האלימות המשטרתית הגדולים בתולדות המדינה, אבל בסקרי סוף השבוע קדימה דווקא הוסיפה שני מנדטים.

הנהגת המתנחלים המרוסקת מהמאבק על ההתנתקות נמחצה בין ציבור מיואש מימין וממשלה כוחנית משמאל.

בין זה ובין ממשלה שחברות בה מצטלמות לאינסטגרם מצביעות על חוק ההסדרה עם כתובת "עמונה לא תפונה" על כף ידם יש מרחק תהומי. ראש הממשלה דאז סירב לענות לטלפונים של חנן פורת, זה הנוכחי ישב עד שלוש לפנות בוקר עם רבנים מההתנחלויות כדי לרכך את הפינוי.

יכול להיות שגם המתנחלים יילכו בדרכי המפלגה הרפובליקנית או הבריטים בברקזיט וייצרו מחאה המונית בניגוד לרצון ההנהגה הממוסדת. אבל קצת קשה לראות מחאה כזו צומחת ברווח שבין אביחי בוארון מהמאחז ובין אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ', שהתייצבו השבוע בעד ההסדר, ובמשתמע – גם בעד פינוי שקט. ב-2006 נשפך דם על ההר כי נראה היה שעמונה היא רק התחלת הפינויים, ב-2016 יש סיכוי סביר שזה יעבור בשלום, כי נראה שעמונה היא הסוף.

 

מרבד הקסמים

נישא על כנפי עשרים וחמישה מנדטים בסקרים, הגיע בשבוע שעבר יושב ראש יש עתיד לכנס של התנועה הקיבוצית. כולם התעסקו בהכרזה שלו על מעבר לצריף לנגב בעוד כשנתיים, גם אם רק לסופי שבוע. בן-גוריון של שישבת. אבל פוליטית, היה לא פחות מעניין לשמוע מה אמר לפיד לקהל, רובו המכריע באגף השמאלי של מפלגת העבודה ומיעוטו באגף הימני של מרצ.

"אתם רוצים להיות יפים וצודקים, או שאתם רוצים אופציה אמיתית להחליף את השלטון? אתם רוצים מפלגה שתהיה בדיוק כמוכם, שתתאים לכם במאה אחוז ותפסיד, או שאתם רוצים מפלגה שתתאים לכם רק בשמונים אחוז ותנצח?"

זה הצד השני של השטיח באסטרטגיה של לפיד. הצד שרואים בדרך כלל הוא מה שמכונה בעיתונות "שבירה ימינה", אבל למעשה מהווה שבירה מרכזה: טליתות בכותל, רטוריקה פייסנית כלפי החרדים, השתלחות ב"שוברים שתיקה" וקציר השבוע: מכתב נוקב נגד "שלום עכשיו" שהייתה שותפה לעתירה על הריסת אנדרטה בגוש עציון לעמנואל מורנו ז"ל.

המטרה האלקטורלית של המהלך היא הבאת שישה-שבעה מנדטים של ימין רך כדי לייצר גוש חוסם נתניהו, והמטרה הפוליטית – שבירת התנגדויות אצל החרדים והדתיים-לאומיים לחבירה לממשלתו אחרי הבחירות. ובפשטות: קודם למנוע מנתניהו להקים ממשלה, ואחר כך להצליח להקים ממשלת לפיד. הסקרים מעידים שעד עתה הושגה מחצית מהמטרה הראשונה, שלושה-ארבעה מנדטים; השנייה נראית עדיין רחוקה מאוד.

אבל בסוף, ביום הבחירות, יזדקק לפיד למסות הגדולות של המצביעים באזורי חיוג 03 ו-09, אותם אלה שרצו לזרועות הרצוג בבחירות האחרונות ולזרועות לבני ב-2009, כדי להפיל את נתניהו. זה יהיה חיזור קשוח, סאדו מזוכיסטי: לפיד יכה בהם, אבל קצת פחות חזק מנתניהו. הוא יחרים את העיתון שלהם, "הארץ", ויתנער מההגדרה שלהם, "שמאל". הם הצד השני של השטיח, ואת השטיח הזה הוא רוצה לשמוט בבחירות הקרובות תחת רגלי נתניהו.

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.