במרחק שתי אצבעות: נתניהו מנסה לפרק את מוקש התקציב

באחד מלילות הקיץ החמים מתכנן ראש הממשלה לכנס את הכנסת ולהעביר, בקריאה ראשונה, תקציב לשנתיים. 61 חברי הקואליציה יתבקשו ביולי 2016 להצביע בעד תקציב שיהיה תקף עד תחילת 2019. יותר משנתניהו סומך על רוחק הראות של פקידי האוצר, הוא חושש מקוצר השמיכה של הקואליציה.
וכל זה קורה בגלל אצבע אחת.
הנה ההבדל המרכזי בין הצבעה על תקציב להצבעת אי אמון, שני המהלכים הפרלמנטריים שבכוחם לפרק ממשלות: כדי שהתקציב יעבור, נתניהו זקוק לתמיכתו של כל אחד ואחד מחברי הקואליציה. די במורד אחד כדי לשלוח את כולם לבחירות. כדי שאי אמון יעבור, לעומת זאת, יש צורך כבר בשני חברי כנסת.
ההבדל בין מורד אחד ושניים הוא יותר מאצבע אחת; הוא יכול להיות עולם ומלואו. ח"כ אחד יכול לחטוף קריזה ולהפיל ממשלה בגלל חקירה פלילית, הקפאה מקומית או סתם בוקר רק. כדי לגייס שני ח"כים שיצביעו בעד הפלת ממשלה כבר יש צורך בקשר של ממש. בפרפראזה על מה שאמר פעם שמיר: כל פגישה של שני אנשים ומעלה היא התקהלות בלתי חוקית. שני מורדים זו קונספירציה; מורד אחד זה פסיכולוגיה.
הזמן, במקרה הזה, קריטי. חברי העשירייה השלישית בליכוד ששמרו על צייתנות בשנה הראשונה הולכים ומשתחררים ממנה, כפי שהעידו התקריות האחרונות עם נגוסה, אמסלם וחזן. ההנחה המקובלת אומרת שיהיה קל בהרבה לגייס אותם להצבעה בקיץ הקרוב מאשר בחורף הבא, קרוב לשנתיים אחרי הבחירות, המועד שבו קואליציות מתחילות להיסדק באופן טבעי.
בשבועות האחרונים מתברר יותר ויותר שראשי כל מפלגות הקואליציה מעוניינים בהמשך קיומה. דרעי השקוע בביצה ספק-פלילית אמר השבוע: "גם אם יש בעיות בבית, לא מפרקים את הבית". בנט טרם החליט איך ועם מי ירוץ בבחירות הבאות. ליצמן משומן בתקציבים ומתפנק בתקשורת חיובית. ועל עמדת כחלון מלמדים מחירי הדירות הנוסקים, שמוציאים לו את החשק מבחירות.
ולכן הבעיה העיקרית של נתניהו היא אינתיפאדת היחידים שמתפרצת מעת לעת בסיעת הליכוד. בכל ההבדלים המתחייבים, גם היא לא זקוקה להכוונה מלמעלה או לכוחות גדולים מאחורי הקלעים. לכן היא גם הכי קשה לשליטה.

(פורסם במקור ראשון)

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.