האם חקירת דרעי היא סיום הש"ס?

בקלטת הבלתי נשכחת של הרב עובדיה יוסף על אריה דרעי, מ-2008, הסביר המרן זצ״ל מדוע הרשעת דרעי בשוחד מבטלת את האפשרות שישוב לש״ס: ״אם נחזיר אותו, 30-40 אחוז מהמצביעים יברחו לנו״. בסוף דרעי דווקא חזר, ו-35 אחוז מהמצביעים אכן ברחו, אבל לא בגלל העבר הפלילי של דרעי, אלא עקב פטירתו של הרב.

בעשור הראשון שלה הייתה ש״ס מפלגתם של החרדים הספרדי. בעשור השני, עשור החקירות וההרשעה, היא הפכה לתנועת מחאה מסורתית עצומת ממדים. בלי מוטת כנפיו של הרב עובדיה, הבחירות האחרונות החזירו אותה לתפקידה המקורי ולמספר חד ספרתי לראשונה זה למעלה מעשרים שנה.

חקירת דרעי השנייה, אם תבשיל לכתב אישום, מאיימת על עצם קיומה של ש״ס. אובדן המנהיג הרוחני ושני המנהיגים הפוליטיים תוך שלוש שנים הוא מסה קריטית שמפלגות רבות היו מתקשות לעמוד בה. דרעי בסיבוב השני הוא אמנם לא המנהיג הסוחף של הסיבוב הראשון, אבל הוא עדיין האיש היחיד בש״ס שהמילה כריזמה רואה אותו ברחוב ולא חולפת על פניו באדישות. קשה לראות את יצחק כהן או דוד אזולאי מצעידים מאתיים אלף מצביעים אל הקלפי. מפלגה שראשה מסובך בחקירות היא טרף קל במחנה רווי מפלגות ובעל היסטוריה של קניבליזם.

הליכים פליליים בישראל, כפי שנוכחנו השבוע בהקשר של תיק 1000 ו-2000 אינם דבר קצר, וסביר מאוד שהבחירות הבאות יגיעו לפני החלטה על כתב אישום. אבל הסכנה של דרעי ברורה ומיידית. בניגוד לראש הממשלה, שרים חייבים לעזוב את תפקידם מרגע שהתגבשה נגדם תשתית ראייתית שמספיקה לכאורה לכתב אישום. מי כמו דרעי יודע זאת: ההלכה המשפטית הנ״ל מ-1993 נקראת עד היום על שמו.

 

אמת מטרילה

בערב שבו הודיע הנשיא טראמפ על הסתלקותו מהסכם פאריז, הקרינו בבתי הקולנוע את הקדימון לסרט חדש של אל גור על התחממות כדור הארץ, אחרי ״אמת מטרידה״. האיש שזכה ברוב הקולות ב-2000 והפסיד בכל זאת ניסה על המסך בג׳ורג׳טאון להוכיח כמה טועה האיש שזכה בפחות קולות ב-2016 ובכל זאת ניצח. קולות ייאוש נשמעו בקהל כשפרצופו השנוא של טראמפ (92 אחוז הצביעו בוושינגטון להילרי) נראה על המסך, מכחיש את התחממות כדור הארץ.
האולם המפנק כולל כסאות שמתכווננים לכמעט מיטה, אבל מי שמצפה למנת אסקפיזם לא יקבל הרבה ממנו בקולנוע האמריקני בשנת נשיאותו הראשונה של טראמפ. אחרי אל גור הגיע טריילר לסרט חדש על התנקשות הנפל בהיטלר (״13 דקות״), שהתחלף בסרט על צ׳רצ׳יל והפלישה לנורמנדי לא לפני עוד  קדימון על נס דנקירק ב-1940.

לאן נעלמה היכולת האמריקנית שישראלים כה התפלאו ממנה, להפריד בין מה שקורה בחדשות ומה שקורה בחיים? לאן נעלמו לבלי שוב הימים שבהם אסור היה לשאול אמריקני למי הוא מצביע, כי זה לא ממש מנומס ולא מאוד מעניין? הויכוחים הפוליטיים החליפו את הסמול טוק המפורסם. על כל שיחה שמתנהלת בימים אלה בוושינגטון יש צורך לשלם מס מעיק בדמות דעתו הבלתי מתפשרת, קולנית של המשוחח המקומי בעד או נגד הנשיא ה-45.

נהוג להשוות בין שנאת השמאל הישראלי לנתניהו ובין שנאת השמאל האמריקני לטראמפ. ובכן, ארבעה חודשים וחצי לאחר כניסתו של האחרון לבית הלבן נראה שבהשוואה למתרחש כאן, הפוליטיקה הישראלית היא הרקדה של ״צו פיוס״. בחירת טראמפ עבור השמאל הישראלי היא שילוב של רצח רבין ומהפך 1996 בכרטיס אחד. ציוצי הבוקר של הנשיא מטרילים את הליברלים, שלא חוסנו לכך, כמונו, בעשרות שנים של שיח תוקפני דו צדדי. הנסיגה מהסכם האקלים השבוע הוכיחה שטראמפ לא רק בא לצייץ, הוא בא לעבוד בדריסת מורשתו של אובמה.

זו בטח גם סיבה, אף אם לא יחידה, שבמוזיאון החדש והמצמרר להיסטוריה של השחורים באמריקה שנפתח לאחרונה כמה מאות מטרים מהבית הלבן, מאות מבקרים שחורים פורצים בבכי – ממש כך – באגף שמוקדש לבחירתו של הנשיא השחור הראשון, ברק אובמה.

 

חבל שהתיעוב והקיטוב בוושינגטון אינם מקור אנרגיה. היה אפשר לחסוך הרבה פחם ונפט מזהמים.

 

3 הערות על 3 פוליטיקאים בחיפוש דרך

גלנט: אין צורך בכדור בדולח כדי לדעת שהכהונה שלו במסגרת סיעת כולנו הייתה ראשונה, אחרונה וגם אחת יותר מדי. התמרון שלו לליכוד, מגושם ומאולץ ככל שיהיה, נעשה גם מחוסר ברירה. יהיה צפוף מאוד במפלגת השלטון בבחירות הקרובות, כאשר על עשרים מקומות ריאליים (ברשימה הארצית) יתחרו כמעט כל חברי הכנסת המכהנים, יחד עם סער, דנון, חיים ביבס ואולי גם ניר ברקת. לגלנט יש בכל זאת יתרון: הוא ייהנה מתמיכת נתניהו. על פי פעולותיו נראה שראש הממשלה החליט לדלל את ההגמוניה של בכירי הליכוד הנוכחיים, ארדן וכץ, ולטפח חבורת בכירים אחרת, בעיקר ברקת וגלנט. מה אכפת לו לצופף את הצמרת שתחתיו, שיריבו זה עם זה ולא יתפנו לשאת את עיניהם למעלה?

יעלון: מה היה אומר מגן שלטון החוק, משה יעלון, על ההשתלחות הפראית של הפוליטיקאי במצוקה משה יעלון בצמרת הפרקליטות? דקות לאחר שנמסר מטעמם כי יעלון הציף את המשטרה בעיקר ברכילויות חסרות בסיס אודות הצוללות, הוא פרסם הודעה מתלהמת שהאשימה את גורמי החקירה בניסיון לסתום פיות ובניסיון למסמס את החקירה. התגובה של יעלון הייתה חריגה, מה שאי אפשר להגיד על האשמותיו בשחיתות. נתניהו הוא כבר ראש הממשלה השלישי ברצף ששר הביטחון לשעבר מטיח בו האשמות מסמרות שיער. כרמטכ"ל נערך לבצע את ההתנתקות אך משהודח טען ששרון יצא לדרך בשל השחיתות, אך לא הביא לכך ראיה. כמשקיף מהצד הדהים את המדינה כשהגדיר את המבצע הקרקעי במלחמת לבנון כ"ספין מושחת של אולמרט", טענה שנדחתה אפילו על ידי ועדת וינוגרד. ועכשיו הצוללות. אדם שעבד תחת יעלון ופוליטיקאי  שעבד מולו אבחנו במילים דומות את התופעה: "הוא הגיע לשלב שבו מבחינתו לחלוק עליו זה מעשה לא מוסרי".

לבני: על אף שלל השמועות העיקשות, לא נראה שלבני בדרכה לממשלת נתניהו. היא בכלל בונה כנראה על דמות אחרת מעברה: אהוד ברק. יו"ר התנועה שכונתה פעם על ידי ברק בזלזול "ציפורה" זוכה ממנו להערכה גבוהה בהרבה מאז. היא תשמח לחבור אליו להתארגנות פוליטית שתדלג על מפלגת העבודה, ששניהם מתעבים, ותגמד את לפיד, ששניהם לא מעריכים. כדי שברק יחזור יש צורך שהרצוג או גבאי ינצחו בעבודה, ויסללו את הדרך לפריימריז פתוחים על הנהגת הגוש. רק שכרגע נראה, אבוי, שדווקא עמיר פרץ מוביל.

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.