הגדלת מספר העוזרים הפרלמנטריים – תעודת כבוד נדירה לכנסת

זהירות, עמדה לא פופולרית: כל הכבוד לח"כים שלא נכנעו לגל הפופוליסטי ואישרו לעצמם עוזר פרלמנטרי שלישי. לנו כבוחרים יש אינטרס מובהק שלנבחרים שלנו יהיו עוזרי מחקר, עוזרי מדיניות, עוזרים לענייני פניות הציבור. ברוב מדינות אירופה המערבית יש חמישה ושישה עוזרים לכל חבר פרלמנט. כל עוזר נוסף לח"כים זה יותר קשב לציבור ופחות השפעה ללוביסטים ובעלי עניין. זה עולה 20 מיליון שקל אבל שווה לנו זהב.

מה בעצם טוענים הח"כים מתנגדי המהלך? שהם בעצם מתבטלים שם בלשכה? שעבודת חבר הכנסת – עם ארבע ועדות בממוצע, ישיבות מליאה, ישיבות סיעה וקשר עם הציבור – עד כדי כך לא רצינית שהיא לא מצדיקה שלושה עוזרים ב-8,000 שקלים לחודש? למה למיקי רוזנטל היו חמישה תחקירנים ועוזרי הפקה ב"בולדוג" ומספר דומה במקור, אבל לחבר הכנסת רוזנטל לא מגיעים שלושה עוזרים שידברו עם הציבור ויכינו אותו לישיבות חשובות מול חברה גדולה או משרד ממשלתי כושל?

הפופוליזם וההתלהמות נגד כל מהלך שמבצעת הכנסת לא מגיעים בחלל ריק ולא ייצרו ואקום. הם מגיעים מכיוון אלה שיש להם רצון להחליש את כוח הריבון, כוח העם. אם הח"כים הם אוסף של מושחתים, עצלנים ונצלנים, קל יותר לערער על שיקול דעתם ולצבוע כל החלטה שלהם כבלתי לגיטימית. תחשבו למי יש אינטרס להחליש את הגוף המפקח והמחוקק. התשובה: לכל מי שייכנס לוואקום שתותיר הכנסת. יועצים משפטיים, פקידים, כלי תקשורת כוחניים, לוביסטים, אילי הון. ככה אנחנו רוצים את הדמוקרטיה שלנו?

(ואני גם מסרב להזדעזע מתוספת שכר לח"כים, אבל את זה באמת אסור להגיד בקול).

 

פורסם באתר חדשות 2 באינטרנט

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.