הכוח של נתניהו הסתבך בפרשת התאגיד ונחשף בדרך ליעד האמיתי

אם יש יעד פוליטי אחד לראש הממשלה בחודשים הקרובים, הנה הוא: אישורו של דו"ח פילבר בממשלה ובכנסת. מאחורי צמד המילים הזה מסתתרת רפורמה שאפתנית, עצומת ממדים, שתטלטל את שוק הטלויזיה והפרסום בישראל. יש בה את כל המרכיבים שנתניהו אוהב: הגברת התחרות, מיגור המונופולים והדובדבן שבקצפת, הפוקימון הנחשק –  פירוק מוקדי הכוח השנואים כל כך בעיניו של התקשורת הישראלית הממוסדת, הישנה והשמאלנית.

דו"ח פילבר ב-2016 הוא מבחינת נתניהו מה שהיה מתווה הגז ב-2015: מיזם פוליטי בעדיפות עליונה שאליו מוכפפים כל שאר השיקולים הפוליטיים ובדרך להגשמתו כל האמצעים כשרים.

תקלה מבצעית חמורה קרתה השבוע לנתניהו: הכוח נחשף בדרך אל היעד. מה שיכול היה לעבור בכנסת כעוד נושא עם עניין ציבורי מוגבל, בין רפורמה בקרנות הפנסיה לשינויים בתקציב הרווחה הולך להפוך לנושא הפוליטי הנפיץ של החורף הקרוב. מפעולת קומנדו בחתימה נמוכה, באישון לילה, זה הופך לקרב שריון כבד באור יום מלא.

וזה קרה רק באשמת נתניהו, ובגלל שני כלי תקשורת כמעט זניחים בהשפעתם: ערוץ הכנסת ותאגיד השידור הציבורי. בניגוד לתיאוריות הקשר הענפות, נתניהו לא יזם את הצרת צעדיו של הראשון ולא התניע את הניסיון לסגור את השני. כשמירי רגב דיברה השבוע בממשלה על הצורך לשלוט בתאגיד וכשדוד ביטן הציע לבטל אותו, זה לא קרה בשליחות נתניהו ולא מטעמו.

לא בשליחותו מראש, אבל בעידודו בדיעבד. האובססיה שלו לתקשורת גרמה לו לשכוח את המבצע שעליו הוא לפקד ולהיגרר בעקבות כמה חיילים זוטרים שלו לסמטאות האחוריות של השידור הציבורי. מה גרם לליכוד להתנפל בחמת זעם כזו על תאגיד שידור שטרם קם? למה אתר "מידה", שהפך מאתר ימני מרענן לסניף של דוברות הליכוד, התחפש השבוע לבלוג של קונספירטורים והסביר איך התאגיד כולו מלא במרגלים של נוני מוזס? מה פשר השקעת הזמן הלא פרופורציונלית בערוץ טלויזיה שעושה מאמצים כנים לשמור על איזון, שהעומד בראשו כבר הוכיח כמנהל גלגלצ אומץ לב להתעמת עם הברנז'ה המוזיקלית והתקשורתית של ישראל? ומדוע עיתונאי ימין שזועקים בכל פעם בצדק על ניסיונות לסתום את פיהם שותקים כמו דג מלוח כשפוליטיקאים מימין סופרים כיפות ומתנכלים לעיתונאים שבהם אלעד טנא, אוריה אלקיים, יאיר שרקי ועידית בן יאיר? האם גם היושרה שלהם יצאה לפגרת קיץ?

התוצאה של הניסיונות לחסל את התאגיד ולהותיר בחיים את רשות השידור העבשה והמוטה-פוליטית היא שלנתניהו אין כרגע יכולת פוליטית להעביר את דו"ח פילבר, החשוב בעיניו פי כמה. נפתלי בנט ומשה כחלון, ואיתם רחל עזריה, איילת שקד, רועי פולקמן ואחרים יתקשו מאוד להצביע בכנסת בעד המהלך. בצדק או שלא, הודות לפרשת התאגיד, הוא כבר לא ייתפס כמו עוד רפורמה כלכלית משמעותית אלא כקרב האחרון על הבסטיליה של חופש הביטוי. נתניהו לא מתכוון לוותר, תודה ששאלתם, אבל את יתרון ההפתעה הוא כבר איבד.

 

מחשב מסלול מחדש

עם שני מאבטחים, כיאה למי שבראשו הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל, ימריא בימים הקרובים משה יעלון לסיבוב ארוך בחו"ל. בשבועות הקרובים הוא יבלה במסע הרצאות באוסטרליה, ואחר כך כעמית מחקר במכון וושינגטוני נודע. מסע הבחירות המוזר שלו ייצא להפוגה ממושכת.

כשיחזור, הוא יצטרך לחשב מסלול פוליטי מחדש. שר הביטחון לשעבר נשמע השבוע מודע עד כאב לעובדה שיועצי הליכוד – אבל בעיקר נאומיו שלו – מיקמו אותו בתודעת הקהל הרבה שמאלה מעמדתו האמיתית. השבוע הוא נשאל: "האם התנועה שלך תהיה מפלגת ימין?".

"ימין ימין", השיב. "אלא מה?".

יעלון מבין כנראה שנאומיו לצד אהוד ברק ובני גנץ בכנס הרצליה היו שגיאה. הוא גם טוען שלא הובן, או הוצא מהקשרו, בנאום שהתפרש כמתקפה כוללת על ההקצנה של הציונות הדתית. הוא לא התכוון לזה, וגם לא התכוון לגבות את השוואת החברה הישראלית לתקופת הנאצים כפי שהתפרש מדברי סגן הרמטכ"ל, ולא התכוון לאגף את נתניהו משמאל.

תכנית העבודה הפוליטית של יעלון היא להתבסס על קולות מצביעי הימין, עם תגבורת של מצביעי השמאל-מרכז שיראו אפשרות להדיח את נתניהו. הוא מגחך על השמועות שהפיצו כמה מועמדים בעיני עצמם לפיהם הציע להם מקומות ריאליים. אין לו כוונה למכור סחורה על הקרח של 2019 באוגוסט 2016. המועמדים שלו יהיו ברובם המכריע אנשי ימין מובהקים, לא שמאל או מרכז.

יותר מזה: הוא לא מעלה על דעתו אפשרות שירוץ יחד עם יאיר לפיד, ודאי שלא כמספר שתיים שלו. פרוטוקול הממשלה הקודמת עוד זוכר כמה מההתגוששויות שלו כשר ביטחון עם שר האוצר. רב אלוף יעלון לא מתכוון לרוץ תחת סמל ראשון לפיד, וגם לא איתו.

את תהליך התיקון שנועד להחזיר אותו לחיק הימין הוא החל בשבוע שעבר, בנאום שהזכיר את התנגדותו לפינוי ולו של מתיישב בודד ברחבי יהודה ושומרון. אבל יידרש לכך הרבה יותר מנאום אחד. פוליטיקאי בולט שמוזכר כמועמד למפלגת מרכז-ימין נפגש איתו לאחרונה והתרשם שיעלון, עם כל יתרונותיו, הוא מועמד בלתי-נהיל. הדרך לראשות הממשלה עוברת במסר אחיד, התחמקות מנושאים נפיצים ונכונות למשמעת קמפיין. ויעלון, לאורך כל תפקידיו הציבורים מראשות אמ"ן, דרך הרמטכ"לות ועד משרד הביטחון נראה כחובב של טיולי בין ערביים בשדות מוקשים.

מפלגות אווירה בימין לא הצליחו במיוחד עד היום. אם יעלון רוצה באמת להביס את נתניהו, הוא יידרש לבחון בקרוב אפשרות שנראית בלתי אפשרית: ריצה משותפת עם נפתלי בנט.

כן, אותו בנט שניסה לקחת ממנו את תיק הביטחון, אותו שר שכינה עשרות פעמים "טוקבקיסט" ואותה מפלגה שפרסמה הודעה חגיגית ביום שבו סולק מהקרייה. האינטרס הפוליטי של בנט הוא להתמרכז, להיפרד מתקומה ולרוץ עם מועמדים חילוניים ליברליים. האינטרס הפוליטי של יעלון הוא להישען על בסיס אלקטורלי איתן ולהיכנס למערכה על ראשות הממשלה כשתעמולת הליכוד לא יכולה להאשים אותו בשמאלנות. את האפשרות הזו יעלון דווקא לא פוסל. הוא אמנם לא פוליטיקאי רגיל, אבל כבר לא עד כדי כך חריג.

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.