חטיפת הנערים, האתגר של נתניהו

ריח הנפל"ם מחברון וגוש עציון הפיג מעט את ניחוח הבחירות ששלט כאן בסוף השבוע שעבר. הנסיבות העגומות סידרו סדר יום שרה"מ בנימין נתניהו מרגיש איתו בנוח: הרבה הצהרות ביטחוניות, כינוסי קבינט יומיים, התכתשות עם העולם הצבוע והרשות הפלשתינית המגמגמת, קורט חנין זועבי ואפס הצקות מעיתונאים. זה טוב יותר מנזקי השבוע שעבר: הפסד פוליטי צורב, נאום קנוסה בטרקלין שאגאל, נשיא לעומתי, תסיסה בבית פנימה – ולקינוח גם קשר פוליטי מהאגף היוני של הממשלה.

זהו אחד האתגרים הביטחוניים המשמעותיים ביותר בשמונה השנים הארוכות והשקטות יחסית של נתניהו כראש ממשלה. איפה נתניהו של 2014 ואיפה זה של הקדנציה הראשונה, של האירועים האלימים במנהרת הכותל וניסיון החיסול הכושל של ח'אלד משעל בתגובה לפיגועי תופת בירושלים. שרים בקבינט דיווחו שוב שנתניהו היה עם רגל איתנה על הברקס. אהוד אולמרט כבר היה מוצא עצמו באיזו 'חומת מגן' קטנה ביהודה, שומרון ועזה, אבל יורשו מעדיף תגובות מדודות עם פחות כוח ונפגעים.

זה אינו מובן מאליו: חטיפה היא מלכת אירועי הטרור, ריאליטי רצחני שבו ארגון מחבלים מלהק את המנהיג היריב בעל כורחו לתפקיד האכזרי של שופט. החוטף חטף, אבל בעיני הציבור זהו ראש הממשלה שגוזר את גורלו לחיים או למוות. מי שלא מאמין, שייזכר כמה הפגנות זעם התארגנו כאן בחמש שנות פרשת שליט מול בית ראש הממשלה וכמה בשערי רצועת עזה; שייזכר אם האיש הרע על השלטים היה משעל או אולמרט, נתניהו או אסמאעיל הניה. המרכיב המשחקי-שטני שבפיגוע מיקוח עם שלושה חטופים הופך אותו למזעזע יותר בדעת הקהל מפיגוע עם מספר הרוגים דומה.

לפי שעה, חוטפיהם של גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח לא הציגו כל דרישה. אבל מה יקרה אם זה יקרה בשבוע הבא? עם כל הכבוד למנהרת הכותל, קלטת וידאו של שלושה נערים חפים מפשע ובה תביעה אולטימטיבית לשחרור מאות רוצחים בתוך 24 שעות תהיה מבחן שאפילו ראש ממשלה ותיק כנתניהו לא נתקל בו מעולם. כשמדברים על הכרעות גורליות, לא מתכוונים להקפאה או לקיצוצים אלא לרגע שבו ראש ממשלת ישראל נדרש להחליט בין שיגור מחבלים אל החופש או חיילים אל מותם. כך היה עם גולדה מאיר ב'סבנה' ובמעלות, עם יצחק רבין באנטבה ובפרשת וקסמן. כך זה עלול להיות בכל רגע בפרשה הנוכחית. הרבה אנשים רוצים לרשת את כיסאו של נתניהו, אך נדמה שכולם היו מעדיפים לרשת אותו כשפרשת החטיפה תהיה מאחורינו.

הקואליציה החלופית של ביבי

בבוקר שאחרי הפסדו של מאיר שטרית בבחירות לנשיאות ולפני פרסום פרטי הסכם הסודיות עם העוזרת, פרסם השר עמיר פרץ מהתנועה הודעה מעוררת חשד: "מחנה גדול לשלום וצדק חברתי הוא הדבר הרצוי, והאופן שבו פעלו כל הגורמים סביב הבחירות לנשיאות שיפר את האווירה למהלכים עתידיים. הדברים יתבהרו לקראת אוקטובר-נובמבר בנושאים מדיניים וכלכליים, והמפה עשויה להשתנות".

הביטוי "אוקטובר-נובמבר" נשמע ממש מעבר לפינה, אבל אם מתרגמים את זה ללוח השנה העברי מגלים שפרץ אמר בעצם "אחרי החגים" – וזה כבר נשמע אחרת לגמרי. ולהלן ההסבר: יו"ר העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג אינו מאושר במיוחד מחזרתו של פרץ לחיק המפלגה שאותה נטש ערב הבחירות האחרונות זו הפעם השנייה. די לו בשלי יחימוביץ', והוא לא צריך עוד גורם מערער יציבות בתוך ביתו שלו. פרץ יכול לחזור רק אם יביא כנדוניה את ציפי לבני. אבל האחרונה, שעוד מלקקת את פצעי התמיכה הבעייתית בשטרית, הרבה פחות קרובה לעזיבת הממשלה משהייתה לו נבחר שטרית בשבוע שעבר לנשיא העשירי. מערך השמאל הגדול (או הבינוני) ייאלץ לחכות.

גם את רמזי הבחירות שבזק לאחרונה שר האוצר יאיר לפיד כדאי לקחת בעירבון מוגבל. נאומו המדיני אמנם כלל לראשונה סוג של אולטימטום לממשלה ("תקופת הביניים שבה נמתין תיארך כמה שבועות"), אבל בשיחות השבוע לפיד כבר התחייב שימשיך בתפקידו לפחות עד לאחר אישור תקציב 2015, למעלה מחצי שנה מהיום. מפלגת יש עתיד לא תוכל להרשות לעצמה להפעיל את כיסא המפלט כל עוד מחירי המזון עולים ומחירי הנדל"ן לא יורדים. היא זקוקה נואשות להישגים, ובשביל הישגים צריך זמן.

וזה לא שהמצב בקואליציה מזהיר: הסכסוכים הפנימיים בין האגף הימני והשמאלי הביאו השבוע לסיכול העברות תקציביות בסכומים גבוהים בוועדת הכספים. גורמים שנשלחו לבדוק את מצב הרוח של השותפים הקואליציוניים מדווחים שלפיד שפוף ולבני במרה שחורה. אופרת הסבון הקרויה גם ממשלת נתניהו השלישית מוצאת בתחילת הקיץ רומן מלבלב בין ראש הממשלה לשר נפתלי בנט, אחרי שנה ורבע של סכסוך דמים מיותר לשני הצדדים. נתניהו מבין כבר שהיחיד שימליץ עליו לנשיא ראובן (רובי) ריבלין אחרי הבחירות הבאות הוא דווקא יו"ר המפלגה שאותה התעקש כל כך לרמוס.

שתי אסכולות מתחרות עכשיו על לבו של נתניהו: על אוזן אחת לוחשים לו לחבק חזק-חזק את לבני ולפיד, שלא יברחו חלילה ויארגנו לו בחירות מוקדמות. אין לך קואליציה חלופית עם החרדים, אומרים לו – וגם אם הייתה כזו, היא תיקנה במחירים כבדים ורק תבנה עוד יותר את לפיד ומשה כחלון; על האוזן השנייה לוחשים שלבני היא משענת קנה רצוץ, ושגם לפיד לא נטוע בממשלה בבטון. חזור אל השותפים הטבעיים שגם ימליצו עליך לנשיא, אומרים לו. צרף גם את קדימה הקטנטנה, ואולי את אלעזר שטרן ודוד צור מהתנועה, ויש לך ממשלה שתביא אותך בביטחון יחסי אל סוף 2016 ואל בחירות חדשות עם גוש משוקם.

הפסקת אש קצרצרה

חטיפת הנערים תפסה את הכנסת בפתחו של שבוע פרלמנטרי עמוס. עניינים שנויים במחלוקת שנדחקו לטובת ריאליטי הנשיאות עמדו לעלות להצבעה. ביום שני בבוקר כינס יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין את חכמי הבית לדון בשינוי סדר יומה של הכנסת. חברי כנסת הציעו להפגין אחדות ולדחות את ההצבעות השנויות במחלוקת עד שתסתיים סאגת החטיפה. יו"ר סיעת יש עתיד, עפר שלח, תהה בקול מה יקרה אם כמו בפרשת שליט גם הפרשה העגומה הזו תיארך חמש שנים. אולי פשוט נפזר את הכנסת וזהו, הוא הציע. בסוף התפשרו על ביטול ההצבעות באותו ערב, הורדת הצעות האי אמון ודילול הדיונים שיש בהם פוטנציאל מריבה בהמשך השבוע. בפרלמנט הבריטי זה לא היה קורה: ברגעים השחורים ביותר של האומה הזו, באביב 1940, נאם שם ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל והבטיח "לעולם לא ניכנע". מיד בשוך מחיאות הכפיים עבר הפרלמנט לדיון על שלל תיקונים לחוקי הרווחה בקולוניות שבאסיה.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.