חקירה מאפור לשחור: מה יש בתיק נתניהו החדש?

לחדר אחד, נטול טלפונים, נקלעו בשבוע שעבר בנימין נתניהו ואביחי מנדלבליט. בדיון הספציפי הזה, על רחבת הכותל הרפורמית, הראשון שימש כראש הממשלה והשני כיועץ המשפטי לממשלה. בכל הקשר אחר בשבועות האחרונים הראשון משמש כנבדק בואכה נחקר ("בדוקאי" קוראים לזה בשב"כ) והשני כתובע הכללי שיצטרך להכריע בעניינו.

מי שנכח בחדר דיווח על הרמוניה נעימה. או שאין ביניהם שום מתח כי לנתניהו אין סיבה לדאגה, או ששניהם שחקנים מצוינים. אחד הדברים שלבן תמותה רגיל הכי קשה לתפוס לגבי פוליטיקאים וסביבתם הוא יכולתם לבנות חומה סינית בין פרט אחד בלו"ז למשנהו. בנט ונתניהו, למשל, יכולים להתכתש בתקשורת בבוקר, אחר כך לנהל דיון ענייני בישיבת קבינט סודית, ולהמשיך אחר כך לאירוע פומבי משותף עם חתני תנ"ך.

קומץ הפרטים העלוב שדלף עד כה ביחס לחקירת נתניהו החדשה מקשה מאוד להעריך איפה היא על הציר שבין המילה "שטויות" שהשמיע ראש הממשלה מניירובי ל"זה רציני וגדול" שנלחש מצלאח א-דין. גם אם אי אפשר להציג את החקירה כפי שהיא, אפשר לפחות לנסות לצייר את קלסתרונה:

כמי שמשמש ראש ממשלה בהפסקות כבר עשרים שנה, נתניהו עבר תחת עינם הבוחנת של מאות עיתונאים, עשרות חוקרים ופרקליטים, שמונה מפכ"לים וארבעה יועצים משפטיים. אפשר להניח שאם היה מדובר בנטילת שוחד בסגנון אולמרט מישהו מאויביו הרבים או עוזריו-לשעבר, תאבי הנקם, היה עולה על זה כבר מזמן. בני אדם לא נוטים להתחיל לקחת שוחד בעשור השביעי לחייהם, ומצד שני גם לא משתנים בחולשותיהם. חקירות העבר של משפחת נתניהו נעו לרוב בתוך קודקודי המשולש הבא: נהנתנות-יתר (ביבי טורס), רתיעה קיצונית משליפת הארנק (עמדי הובלות, החשמלאי, הבקבוקים) ותרומות בעייתיות (מימרן, דו"חות מבקר שונים).

 

תסריט מוקדם

החשד להעברות כספים בעייתיות מאילי הון זרים שעומד כנראה במוקד החקירה מלמד שמתישהו במהלך כהונתו כראש הממשלה מ-2009 ועד היום, נתניהו חצה בעיני הפרקליטות את הקו מאפור לשחור. מפרשות ציבוריות בעלות אפקט לא נעים לאירוע פלילי. האם נתניהו איבד את הזהירות המפורסמת שלו? האם השנים הרבות במשרד ראש הממשלה טשטשו אצלו את הקו בין כשר למסריח ובין מסריח ללא כל כך כשר?

אבל חקירה של ראש ממשלה אינה רק אירוע פלילי, אלא בראש ובראשונה פוליטי-ציבורי. הדחת ראש ממשלה בשל כתב אישום היא דרמה חוקתית שמובילה להתפטרות הממשלה, חילופי שלטון ובסבירות לא מועטה גם לבחירות. לכן, מעמדו הציבורי של הנחקר משליך על מצב החקירה. אולמרט החל להסתבך בפלילים רק אחרי מלחמת לבנון השנייה, כשאחוזי התמיכה בו צללו, ואילו שרון דפדף בקלילות יחסית פרשות מסמרות שיער של שוחד. מצבו השפיר יחסית של נתניהו בציבור ובכנסת ישליך ישירות על הטיפול בה. אפילו אולמרט השנוא, נטול התמיכה והקואליציה, שרד 11 חודשים תמימים כראש ממשלה אחרי שהתברר כמה מלאו כיסיו במעטפות הכסף של טלנסקי. נתניהו איננו אולמרט, עדיין: האופוזיציה שלו חלשה בהרבה, וגם לא נראה באופק שותף קואליציוני שידרוש את הדחתו כמו ברק בשעתו. מי בדיוק יעשה זאת, ליברמן? גם סף האישומים נמוך יותר. ככל הנראה ייקח עוד זמן רב מאוד, מאוד מאוד, עד שתסריטי החלפתו של נתניהו שכבר נכתבו השבוע במרץ יזכו לעלות על במותינו.

בכלל, כדאי גם לזכור את הרקע: הניסיונות להחליף את נתניהו בכנסת או בקלפי הגיעו למיצוי מוחלט. מתנגדיו די נואשו מהאפשרות להפריד בינו ובין בוחריו, ובין ממשלתו לבינו. תקוותם האחרונה של יריביו נמצאת במשטרה ובמשרד המשפטים. זה קצת מזכיר את שמועות השווא הפראיות ששטפו את גוש קטיף בבוקר תחילת ההתנתקות, על התקף לב שפקד את אריאל שרון ויסכל את הפינוי. כזכור, שרון אכן הושבת בסוף בגלל אירוע בריאותי, אבל רק כמה חודשים אחרי שהגוש פונה. כדאי לזכור זאת על רקע גל השמועות ששוטף את המערכת הפוליטית בשבועות האחרונים.

 

סימנים של חולשה

זה הצד של נתניהו, כדאי לזכור גם את הצד של זה שיכריע בעניינו. כדי שקודמו הרחום והחנון של מנדלבליט, יהודה וינשטיין, יפתח בבדיקה, הייתה צריכה להתרחש דרמה. וינשטיין קימץ מאוד והתעכב מאוד בהתנעת חקירות. חודשי כהונתו הראשונים של מחליפו מעידים על שינוי מגמה: מידע על הרצוג? חקירה באזהרה. רמזים על מומו דרעי? חקירה גם נגד אחיו אריה. נוכל צרפתי בוזק רמזי שוחד מעבר לים? פרקליטות המדינה מבקשת את החומר מפאריז. כל הפרשות האלה בדרכן הבטוחה להסתיים בלא כלום. הגישה של היועמ"ש החדש היא: בואו ננקה את השולחן, לא חוששים לפתוח חקירות ולא חוששים לסגור אותן. האם יכול להיות שהמד התקשורתי עוד מכויל לתנודות העדינות של וינשטיין ולא של מנדלבליט, וגם הפרשה הנוכחית תגווע במהרה?

ועדיין, אל מול כל התזות המפורטות האלה נשמעים עדיין רמזים רבי משמעות על כסף רב, שבע ספרות בדולרים; על חליפות יוקרה; על אנשי עסקים מוכרים, מוכרים מאוד. על יועץ משפטי לממשלה שהתחנך כתובע, לא כסניגור כמו קודמו. הפרשה החדשה, הטורדנית, מצטרפת לדו"ח מבקר שבדרך, להמלצה על העמדת שרה נתניהו לדין, לעדויות מימרן, ולרושם כללי שנתניהו נחלש והקואליציה שלו חסונה הרבה פחות משהיא אמורה להיות על לוח ההצבעות בכנסת. השבוע, בעודו במטוס לאפריקה, השתלחו בו שלושה משריו על כך שהוא ולא אחר מחלק את ירושלים בהקפאת הבנייה היהודית בה: מילא נפתלי בנט שמתקפות על נתניהו נראות כמו סעיף קבוע בלו"ז. גם זאב אלקין ומדהים מכולם, שר האוצר משה כחלון, הרשו לעצמם להתבטא בחריפות נגד ראש הממשלה. האם המערכת הפוליטית מריחה משהו שאנחנו עוד לא?

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:
Share

תגובות

0 Comments