יום הולדת עצוב לכנסת ה-19

יאיר לפיד. סקר ערוץ 1 ביום שלישי האחרון גילה את הנתון הבא: מקרב אזרחי ישראל, רק 3.5 אחוזים סבורים שיו"ר יש עתיד מתאים לכהן כראש הממשלה. מכיוון שטעות הדגימה בסקר היא 4.5 אחוזים, מבחינה סטטיסטית עוד יכול להיות שהתמיכה האמיתית בלפיד היא מתחת לאפס. שר האוצר טען השבוע שהסקרים המעידים על 14 מושבים ליש עתיד בעצם נפלאים, מכיוון שהסקר האופטימי ביותר ערב הבחירות האחרונות העניק לה 13 בלבד. יכול להיות שזה נכון, אבל הבעיה האמיתית של המיזם הפוליטי הזה נמצאת במספרים האישיים של לפיד, בהתאמתו לתפקידו ובשביעות הרצון מתפקודו. אין פלא שהשבוע יש עתי" התגאתה בעיקר ברפורמות החינוך של השר שי פירון ובשיפור הבריאות תחת השרה יעל גרמן – שני פוליטיקאים פופולריים בהרבה ממנהיגם. עולם הפוך ראינו: לפני שנה זה היה לפיד ו-18 הגמדים, עכשיו הגמדים לוקחים על גבם השחוח את לפיד.

יצחק הרצוג. הסקר הכי טוב של יושבי ראש העבודה הוא בדרך כלל זה הראשון שלהם. עמיר פרץ זכה בראשון לשלושים מנדטים (וסיים עם 19), ברק ל-29 (שהפכו בבחירות ל-13 בלבד). יחימוביץ' זינקה ל-22 (ובקלפי רק 15). יושב הראש הנוכחי הרצוג זוכה בכל הסקרים ל-16 מנדטים בלבד, וזה עוד לפני מפלגתו של משה כחלון והמריבות הפנימיות שבוודאי יגיעו. אם הרצוג חפץ להגיע לעמדה של טוען לכתר, הוא יהיה חייב להתנהג בהתאם.

אריה דרעי. רחמנות על יושב ראש ש"ס הטרי. לולא קיבל את הנהגת המפלגה ערב פטירתו של הרב עובדיה יוסף, הוא היה נתפס היום כחלופה הרעננה. אבל עכשיו שקיעתה האטית של התנועה רשומה על שמו. הוא מנהיג מפלגה שהמחצית המסורתית של בוחריה מאיימת לנדוד למחוזות אחרים אם המפלגה לא תהפוך חברתית יותר, והמחצית החרדית שלה מאיימת לעזוב אם לא תהדק את השקפותיה הדתיות. לא קל באופוזיציה, אבל יהיה קשה עוד יותר בקואליציה במקרה של התקדמות מדינית. בוחרי ש"ס ימניים, דרעי ואטיאס ממש לא, אבל עכשיו אין את שולי גלימתו הרחבים של מרן שישאירו את כולם יחדיו. ועוד לא הזכרנו את אלי ישי והאינתיפאדה הפנימית שהוא מתכנן.

בנימין נתניהו. מי היה מאמין שמעז יצא מתוק לראש הממשלה? לפני שנה הוא היה מוכה וחבול, אחרים הרכיבו לו את הקואליציה ומפלגתו התרסקה לעשרים מנדטים. אבל מאז לפיד התרסק, בנט לא ממריא ושלי יחימוביץ' הודחה – ובכל הסקרים יו"ר הליכוד נתפס כאדם היחיד המתאים לכהן כראש ממשלה. זה יכול היה להיות נהדר מבחינתו לו התקיימו בישראל בחירות אישיות – אבל הן לא. ולכן, מצבו הפוליטי של נתניהו עדיין עדין מאוד. רוב הציבור יכול לחשוב שנתניהו הכי מתאים לראש הממשלה, אבל להצביע לבית היהודי, למפלגת כחלון או לש"ס ולרסק את הליכוד. לפני שנה, בנסיבות דומות, נתניהו היה רחוק מנדט אחד מאיבוד ראשות הממשלה. לו הייתי נתניהו, אמר השבוע פוליטיקאי אחד, הייתי מתחיל לחשוב ברצינות על החזרת הבחירות הישירות לראשות הממשלה.

הכנסת ה-19. באוכל המוגש במזנון חברי הכנסת יש כנראה רכיב סודי, מאפיר פיגמנטים. כל כנסת מחדש, ובזו הנוכחית במיוחד, מרתק לראות את התופעה: מגיעה מבחוץ בסערה חבורת כוכבים צבעונית, אטרקטיבית, וכעבור חודשים ספורים היא הולכת ושוקעת אל האפרוריות והאכזבה. איפה רות קלדרון ודפי המקורות שלה? לאן נעלמו מנהיגי המחאה הצעירים סתיו שפיר ואיציק שמולי? מה עם תשעת חברי הכנסת החדשים מהניילונים של הבית היהודי? שנה אחרי הבחירות מצער לקבוע זאת – אבל זו עובדה: הכנסת ה-19 לא מצליחה להתעלות על קודמותיה. ותיקי המשכן טוענים שבמובנים מסוימים היא מפגרת מאחור.

המפתחות של בית הנשיא

כל כך הרבה גורמים מנסים להשפיע על עמדתו של ראש הממשלה בבחירות המתלהטות לנשיאות, עד שמישהו שכח לשאול בשקט את השאלה: מדוע בעצם זה כל כך חשוב? בבחירות לנשיאות, בניגוד למינוי שגרירים או להצעות חוק, לנתניהו יש בדיוק קול אחד. הוא לא יכול לכפות עמדה סיעתית כי היא תתנדף בכניסה לפרגוד. מספר האנשים שיצביעו בהתאם להוראותיו עומד היום על אפס (גם אופיר אקוניס כבר סיים לקבל הוראות מהבוס לשעבר). יתרה מכך: לתמיכה של נתניהו עשוי להיות גם מחיר שלילי. נניח שנתניהו תומך לפתע בסילבן שלום או בראובן (רובי) ריבלין. במקרה כזה, לחברי הכנסת החרדים יהיה אינטרס מובהק להצביע נגד המועמד של ראש הממשלה כדי לנקום בו על השלכתם לאופוזיציה.

יום אחד לפני שנתיים התקשרה יחימוביץ' בדאגה לחבר ואמרה: "קרה דבר נורא. גדעון לוי הביע בי תמיכה". נתניהו איננו גדעון לוי, אבל בנסיבות המיוחדות שנוצרו תמיכה של נתניהו עשויה להזיק יותר מלהועיל.

אגב, זה יכול להזיק גם לנתניהו עצמו: הוא כבר די ירד מהרעיון של ייבוא מועמד חיצוני, מחשש להתבזות. התמודדות של שני מועמדים מהליכוד תעניק לו גם את התירוץ המושלם של ישיבה על הגדר. רק לאחרונה הוא נשאל מדוע אינו הוא תומך בסילבן שלום, והשיב: "סילבן רץ לנשיאות? הוא אפילו לא דיבר איתי על זה". בכנסת יש לא מעטים שסבורים שראש הממשלה בכלל יצביע בסוף לבנימין (פואד) בן-אליעזר, אדם בלי אישה צבעונית ובלי היסטוריה של כניסה חזיתית בראש הממשלה.

אז מי כן חשוב? בשתי מילים: ליברמן ולפיד. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שווה כשמונה קולות בבחירות לנשיאות (ספק אם יאיר שמיר למשל ימתין להוראות מהמנהיג). יו"ר יש עתיד אפילו יותר מזה. רשמית, לפיד מתכוון להעניק חופש הצבעה ("מבלי שהדבר יהווה תקדים אצלנו", הוא ספק-מתבדח-ספק-לא עם חבריו), אבל מעשית יהיה לעמדתו משקל משמעותי. אם יש עתיד תצביע כמעט כאיש אחד לשלום או לריבלין, פואד יכול להיפרד לשלום מחלום הנשיאות. אם ליברמן יחליט ללכת עם שלום, הוא כמעט יעניק לו את המפתחות למשכן נשיאי ישראל.

ההתמודדות המתקרבת מאיימת להפוך לאחת הכאוטיות שנראו פה. שיא המתמודדים לנשיאות עמד עד היום על שלושה, ב-2007. מה יקרה אם בעוד ארבעה חודשים יתייצבו לקרב על הנשיאות חמש או אולי שש דמויות? במקרה כזה, שלושים קולות עשויים להספיק כדי לעלות לסיבוב השני. וכך נוכל לראות פתאום קרב כול-ליכודניקי בין שלום לריבלין, ואולי מועמד חיצוני (דן שכטמן? עדינה בר-שלום?) שמדהים ועולה סיבוב. תמיד אומרים שזה קרב על כל קול – הפעם זה כנראה נכון.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.