ייעוץ פוליטי – יש דבר כזה בכלל? ולמה הוא עולה מיליארד דולר

אם הבחירות הקרבות באמריקה הן ניסוי ענק בפוליטיקה, דונלד טראמפ הוא קבוצת הביקורת. ללא מערך שטח, עם אפס דולרים בתשדירי טלוויזיה לעומת 52 מיליון דולר של קלינטון, ללא מאגרי טלפונים וכתובות דואל של בוחרים, עם מנהל קמפיין ללא כל ניסיון ארצי משמעותי. אם טראמפ יזכה בנשיאות ארצות הברית, התוודה יועץ של המועמד לשעבר מרקו רוביו, אפשר לסגור את מקצוע היועץ הפוליטי.

לא בטוח שצריך לחכות בשביל זה לתוצאות הבחירות. כתבה נרחבת ב"אטלנטיק" האמריקני קורעת לגזרים את המקצוע, על כל השטיקים והטריקים שיובאו גם לכאן, במבטא ניו יורקי ועם כל השטיקים והמצגות.

נתחיל מהמסקנות. מחקרים שבוצעו החל בשנות התשעים גילו את העובדות הכואבות הבאות: שיחות הטלפון המוקלטות או הדיוור הישיר לא שינו את שיעור ההצבעה (מכה כואבת לתחקיר שביצעתי בזמנו על בחירות 2015). מי שזכו לשיחות או מכתבים לא הצביעו בשיעור שונה ממי שלא קיבלו אותם; שלטי חוצות מעולם לא שיכנעו אפילו אדם אחד להצביע אחרת משתכנן. כך גם שלטי התמיכה על המדשאה בחזיתות הבתים, תפארתה של אמריקה. אפילו היהלום שבכתר מטה אובמה, מאגרי המידע המפורטים על כל מצביע ומצביע באמצעות טכנולוגיות פורצות דרך, מתגלה כזניח: בפלורידה, למשל, הוא ניצח ב-2012 בפער של כ-70,000 קולות. מערך הנעת המצביעים שלו אחראי בחישוב מחמיא ל-8,000 בלבד. אובמה היה מנצח גם בלעדיהם. המערך הזה, שהועתק בחלקו לישראל על-ידי וי-15, מככב בסיוטי הלילה של נתניהו. הוא הסיבה העיקרית לחוק שמקדם הליכוד בימים אלה ונועד לחסל את ארגון השמאל הזה ודומיו. אם נתניהו קרא את הכתבה הוא ידאג פחות.

מילא התוצרים, גם היועצים עצמם מתגלים כמרכיב שולי עד לא קיים: "הסיפורים של היועצים האסטרטגיים על עצמם ועל הצלחותיהם נופחו", נאמר בכתבה. "האסטרטגיות שלהם יכולות לסייע להכריע מירוץ צמוד מאוד, אבל לרוב השפעתם שולית". היועץ הדמוקרטי בוב שרום הצליח לסיים שבעה מירוצים לנשיאות בצד המובס; הסוקר ג'ון מקלוקלין (שעבד אגב גם עם נתניהו בבחירות האחרונות) נוהג להעניק למועמדים מידע שגוי. זה תואם גם את התוצאות בארץ שוב, ושוב, ושוב.

אז למה זה מצליח, שואל האטלנטיק, ועונה: כי סוקרים מקבלים תשלום פר סקר, חברות מסרונים – פר מסרון. יש להם תמריץ כספי לקדם את שירותיהם, בין אם זה עוזר או לא. הייעוץ הפוליטי התפתח לא בגלל שהוא יעיל במיוחד, אלא פשוט כי המיליארדים צריכים ללכת לאן שהוא. יועצים אסטרטגיים מצליחים ככל שהם בטוחים יותר בעצמם, ובעיקר – ככל שהמועמד מודאג יותר, זה מה שהוא מנצל. ובקיצור, היחידים פחות או יותר שיועצים אסטרטגיים מצליחים לשכנע אלה המועמדים עצמם.

אלה חדשות טובות בסך הכל לדמוקרטיה. בניגוד לדימוי בכמה סדרות או טורים, המצביע איננו אזרח קשה יום שנוכלים בחליפות שלושה חלקים משחקים לו במוח מרחוק. הוא מגיע לבחירות מצויד במידע ומבושל פחות או יותר בהצבעתו. העימות הוא אירוע טלויזיוני מרתק, אבל בעידן של הצפת מידע הוא כבר לא אירוע פוליטי חשוב. כך גם, ביקום מקביל, תשדירי התעמולה שלנו. ההחלטה על ביטולם השבוע הגיעה עשרים שנה מאוחר מדי.

 

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:
Share

תגובות

0 Comments