ככה זה כשיש שניים

ההתרחשות בישיבת הקבינט שלשום הזכירה ידיעה ששודרה בתחילת העשור שעבר בגלי צה"ל: "ועדת המשנה של הכנסת לשירותים חשאיים מכונסת בשעה זו לדיון דחוף בגל ההדלפות מדיוניה. חברי הכנסת התבקשו לא להדליף את דבר קיומה של הפגישה".

החלטתו של ראש הממשלה לפזר את ישיבת הקבינט על איראן בגלל הדלפות הודלפה במהירות שיא ובמלואה, עד רמת הדפיקה על השולחן. בצדק זעם נתניהו. פרסום המתרחש בישיבת קבינט הוא מעשה חמור, בנוסף להיותה מעשה פלילי. שר שמספר לעיתונאי על המתרחש בישיבת קבינט מתנהג באופן מופקר, ושר שעושה זאת בסמסים, כמעט בזמן אמת, הוא גם לא חכם גדול.

אבל הקבינט, הלא הוא ועדת השרים לביטחון, ירד מגדולתו מסיבות שונות לגמרי מאשר פטפטת. פעם, זה היה ה-פורום. יוקרתו הייתה בצמצומו: ממשלות מנו עד שמונה-עשר שרים, והקבינט יכול למנות עד מחצית מחברי הממשלה. ראשי ממשלה בעבר לא הקפידו למלא את המכסה, וכך היו שישה-שבעה יודעי סוד, בעלי ניסיון בטחוני ומדיני. מאז הממשלות התנפחו לממדי ענק. הצלם של התמונה הרשמית בבית הנשיא צריך להיעמד היום בצד השני של האולם כדי לתפוס את שלושים החברים, רובם מחזיקים בתיקים זוטרים או לא מחזיקים בתיקים כלל. הפיצוי המיידי הוא כמובן חברות בקבינט. כדי לעקוף את המגבלה החוקית, חלקם צורף על תקן משקיף. הקבינט הנוכחי מונה, לפיכך, 18 שרים. מספר הדיונים עומד ביחס הפוך למספר החברים.

הקבינט עצמו רק בן 13, בעצמו פרי הרצון לצמצם את הדיונים הסודיים שהתנהלו עד אז במליאת הממשלה. גם כך, ראשי ממשלה קודמים לא התלהבו במיוחד להיוועץ בפורום שרים רחב. לגולדה היה את "המטבחון", שרון כונן חיש-קל מטבחון שלו, ואחר-כך מטבחון מצומצם ("או מזווה מורחב", התבדחו אז בלשכתו). אולמרט אמנם כינס את הקבינט להחלטה על מבצע מתוקשר מעבר לקווי האויב, אבל ידע את נפש שריו, והחתים אותם בכניסה על כתב-התחייבות יוצא דופן להימנע מהדלפות. נתניהו ייסד את השישייה, אבל גם היא התנפחה עד מהרה לתשיעייה. ההיגיון אומר שראש הממשלה מינף תקרית מקומית כדי לדלג על הקבינט ולהכשיר את הגוף שהוא עצמו כונן. יש רק בעיה אחת: בשבועות האחרונים, כשרוחות מלחמה נשבו בעוז, גם התשיעייה של נתניהו בקושי מתכנסת. לא בה הוא יוועץ ברגעי ההכרעה.

חוק עתיק במדע המדינה קובע שככל שמספר החברים בממשלה גדול יותר, ההחלטות יתקבלו בפורום מצומצם יותר. לא פלא שדווקא ממשלת-הענק הנוכחית מואשמת בכך שההחלטות בה מתקבלות בחדר אפוף עשן-סיגרים שבו יושבים נתניהו וברק. סוד, אמר פעם ראש הממשלה שמיר, אפשר לשמור בין שני אנשים, בתנאי שאחד מהם מת. סודות התקיפה באיראן נמצאים בין שני אנשים חיים ובועטים.

או דה קלון

את ערב שלישי האחרון העביר נתניהו בישיבה מציקה על קיצוצים בתקציב, במקום בנאום ניצחון. ארבעה בספטמבר נועד להיות יום הבוחר, שבו היה זוכה נתניהו בקלילות בכהונה שלישית. כמו בן-גוריון, רק עם יותר יכולת תמרון קואליציונית. מופז היה פורש כנראה לביתו, ונתניהו, עם 27-33 מנדטים, היה יכול לבחור לעצמו קואליציה כמו שלקוח בוחר לעצמו גלידה בדוכן: ירצה, יבנה ממשלה חילונית עם לפיד, ליברמן ויחימוביץ'. ירצה, ישמר את הקואליציה הטבעית שלו בתוספת מפלגת העבודה.

  במקום זה, נתניהו התעסק באיתור מדליפים ודיונים על גזירות 2013. יותר מדי פופולאריות כבר לא תצא משם. מאלף להיזכר בנאום הקדמת הבחירות של נתניהו מחודש מאי, יממה לפני הברית הלילית עם מופז: "מדינת ישראל זקוקה ליציבות, אבל כדי לייצר כזו צריך בחירות מוקדמות ומהירות". הנימוקים האלה עדיין תקפים גם אחרי פרישת קדימה, רק שעמודת המנדטים של הליכוד נמוכה יותר.

להתלבטות שקורעת את נתניהו כבר שבועות ארוכים, תקציב או בחירות מוקדמות, נוסף השבוע שיקול חשוב בעד בחירות מוקדמות. ההחלטה שלא להטיל קלון על ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מסירה את המכשול החוקי האחרון שעמד בפני חזרתו למערכת הפוליטית. אם תוכרז מחר מערכת בחירות, הוא יוכל לרוץ לכנסת ולהתמודד על ראשות הממשלה.

לא פחות משאולמרט היה במתח מהדיון בבית המשפט, נמרטו עצביהם של בכירי קדימה. הוא תקוותם האחרונה. מופז מוביל אותם במהירות אל מתחת לאחוז החסימה, לפיד לא חפץ בהם, לבני עוד בכלל מתלבטת אם לרוץ. על משכבם בלילות הם מדמיינים את אולמרט חוזר לראשות קדימה, ומבטיח להם עוד קדנציה בכנסת.

יש רק בעיה אחת עם התסריט הזה: הולילנד. ראש הממשלה לשעבר כבר הודיע, באמצעות מקורביו, שלא יתמודד לכנסת כל עוד לא תינתן הכרעת הדין במשפט. זה אומר שאם הבחירות יוקדמו לחורף הקרוב, אולמרט לא ישתתף במשחק. אם תתקיימנה במועדן, הכל יכול להשתנות.

הזמירות שנשמעו השבוע מכיוון הקואליציה לימדו שההעדפה כרגע היא בחירות במועדן. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, השמיע בפני חברי מפלגתו תמיכה נלהבת באישור תקציב. יו"ר ש"ס אלי ישי אמנם מאיים להצביע נגד, אבל זה לא חידוש מרעיש: כך נהג בכל תקציב מאז מונה לשר, ב-1996. גם בלעדיהם, ייתכן שאפשר יהיה להגיע להסדר: בשורות האופוזיציה יש למעלה מ-10 ח"כים, מקדימה אבל גם מהסיעות הערביות, שיוכלו להצביע בעד התקציב כדי להרוויח כמה חודשי חסד אחרונים בכנסת, בטרם ייעלמו אל תהום הנשייה הפוליטי. הבוחרים שלהם לא יכעסו על הגזירות הקשות, פשוט כי אין להם בוחרים.

מובטלים אבל פחות

  אווירה חירומית אפפה את כינוס הפגרה המיוחד של הכנסת בשבוע שעבר. הרקע היה הזינוק במספר המפוטרים בחודש יולי, שדווח יומיים קודם לכן בהודעה חריגה של משרד התמ"ת. "בישראל מעמד הביניים לא יודע איזה מכתב יגיע קודם – מכתב פיטורים או צו 8", תקף שאול מופז, שוכח שבמחצית מאותו חודש-שיא במספר המפוטרים הוא היה חבר בכיר בממשלה. יו"ר הסיעה שלו, דליה איציק הייתה לא פחות חריפה. הנאום המפתיע יותר היה זה של שר התמ"ת עצמו, שלום שמחון, נגד הממשלה: "אמירה של אדם כזה או אחר, ולא משנה באיזה תפקיד הוא נושא, כאילו אין אבטלה, לא רק שהיא אמירה לא אחראית, היא גם פוגעת ב-6,000 בני-אדם".

  ואז, בערב, התפרסמו נתוני האבטלה המעודכנים. לאסונם של שמחון, מופז ו-25 הח"כים שחתמו על הבקשה לדיון דחוף, התבשר עם ישראל על ירידה משמעותית באבטלה, לשישה אחוזים וחצי. שלושה שרי ליכוד שוחחו השבוע עם נתניהו, וביקשו ממנו שיעמיד את שמחון במקום. ככל הידוע, עד לרגע זה, לא הוא ולא מופז ביקשו למחוק את דבריהם מהפרוטוקול.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.