מאחורי העימות הפוליטי בין נתניהו ובנט על המנהרות מסתתר ויכוח עקרוני חשוב

כמו במלחמה מול חמאס, גם העימות בין נתניהו ובנט מתנהל, להבדיל, מעל ומתחת לקרקע.
דרך אחת לפרש את ההתלקחות האחרונה סביב פרשת המנהרות היא לראות בה ניסיון שני של בנט לכבוש את משרד הביטחון. נתניהו הפר הבטחה מפורשת למסור לבית היהודי את תיק הביטחון בתמורה להודנה בין שתי המפלגות, ולכן בנט מחדש את הקרבות. אי אפשר להתעלם מהצטברות ההתבטאויות הלוחמניות: "נאום הקונספציה" בחודש שעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי כוון ישירות ליעלון ונתניהו. הופעתו השבוע בכנס ירושלים דובררה פחות אבל הייתה תוקפנית יותר כלפי הליכוד והעומד בראשו: "מי שנבחר תחת הסיסמה שלא תקום מדינה פלסטינית ומדבר אחר כך על שתי מדינות, הוא לא פועל בהתאם לערכים שלו שעל שמם הוא נבחר. הוא לא ממלא את המדיניות שלו. הוא לא מושל. מנהיגי הימין נבחרים ופוחדים למשול. מעבירים את הכל ליועצים המשפטיים".
מכאן, שגם את העימות בקבינט אפשר לראות דרך משקפיים פוליטיים. הרי העימות על המנהרות לפני "צוק איתן" ובמהלכו היה שיא הקריירה של בנט. עמדתו אז הובילה אותו לפסגות של עשרים מנדטים בסקרים, שמרובם נפרד בהדרגה במעלה מערכת הבחירות, ככל שצוק איתן נשכח. בשבועות האחרונים של הקמפיין, בנט ניסה לחדש את העימות על צוק איתן. הבית היהודי הכין נגד יעלון תשדירים מהחריפים והארסיים שנראו, אבל הם נגנזו כי הסתבר שהציבור העדיף להדחיק את הקיץ הנורא שעבר.
אבל מתחת לפני השטח, מתחת לשטח כפשוטו, יש מחלוקת בטחונית יסודית בין בנט לשאר חבריו בקבינט בנוגע למנהרות. מתברר שהויכוח אם לצאת לפעולת מנע נגד חמאס לא היה חד פעמי. הוא עלה פעם אחת לפני כמה שבועות בדיון עקרוני על רצועת עזה, וביתר שאת בישיבת קבינט שנערכה בימים האחרונים.
ביסוד העניין עומדים המאמצים האדירים, בכסף, בטכנולוגיות ובכוח אדם, לתת מענה למנהרות התקיפה של חמאס. עד שיימצא פתרון טכנולוגי שיאפשר לזהות חפירות לתוך שטח ישראל, מערכת הביטחון מקדמת פתרון אלגנטי פחות, מכני מאוד, אבל יעיל: חומת ברזל, תת קרקעית לאורך כל שטח הרצועה, שיורדת עד מפלס מי התהום. זה מפעל בנייה אדיר שיושלם בתוך שנים ספורות.
וכאן המחלוקת המקצועית: עבודות כאלה הרי אי אפשר להסתיר מחמאס, שנהנה מציוד האזנה ומעקב ברמה מדינתית. השר בנט חושש שהשלטון בעזה ימהר להפעיל את המנהרות לפני שמסך הברזל יירד על מיזם הטרור העצום שלו. לכן, אין ברירה אלא לשקול פעולה יזומה. מתנגדיו סבורים אחרת: חיזבאללה, למשל יודע שמערכת שרביט קסמים הופכת אוטוטו מבצעית, והוא עדיין לא משגר אלפי טילים מונחי GPS לעבר ישראל. גם איראן וסוריה לא ירו לעבר ישראל את הטילים ארוכי הטווח בזמן שמערכת הביטחון שקדה על פיתוח ה"חץ". כמו לישראל, גם לאויב יש עוד כמה שיקולים אסטרטגיים בהחלטה אם לצאת למבצע. ואולי ההדלפות אינן רעות כל כך: אם חמאס עקב השבוע אחר התקשורת בעברית הוא יצא מבולבל מאוד ביחס לפעולות העתידיות של ישראל.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.