מה אומר נתניהו בשיחות סגורות על עסקת שליט

לו הייתי ראש הממשלה, הייתי אומר שההחלטה להחזיר את גלעד שליט הביתה הייתה הקשה מכל מאות ההחלטות שקיבלתי בכהונתי הזו, אולי אפילו בשתי כהונותיי. היו החלטות חשובות, חלקן לא פחות חשובות מעסקת שליט: לבנות גדר בגבול מצרים או להקפיא את הבניה לעשרה חודשים. אבל זו הייתה הקשה מכולן. זה לא תענוג גדול, אבל בשביל החלטות כאלה ראש ממשלה מקבל משכורת.

אם הייתי נתניהו, הייתי תמה על המתקפות על שחרור שליט. ההחלטה האמיתית לא התקבלה בערב חג ראשון של סוכות, אלא בשבוע הראשון של הממשלה, כאשר קיבלנו לידינו את המתווה של ממשלת אולמרט. החייל הזה לא נחטף במשמרת שלי, והמחיר נקבע עוד כשהייתי יושב-ראש האופוזיציה. כבר אז, אגב, הנחיתי את חבריי לליכוד לא לתקוף את הממשלה בנושא ולגבות כל החלטה. את נושאת המטוסים שנקראת עסקת שליט אי אפשר היה להסיט ב-180 מעלות. רק לבצע תיקוני הגה קלים – או להטביע אותה בדעה צלולה.

וההחלטה שקיבלנו, היה נתניהו אומר, הייתה לא להטביע את נושאת המטוסים ולא להרוג את גלעד. אנחנו לא אמריקה ולא בריטניה. אצלנו מדובר בצבא העם. חייל שמתגייס שואל אם נחלץ אותו והעם ששלח אותו מרגיש כלפיו יותר מאשר עמי המערב. לכן דרשתי לבצע את תיקוני-ההגה החשובים: לגרש את רוב המנוולים לחו"ל, להשאיר את רוב מנוולי-העל בכלא, לשחרר מתוך האלף הרבה אסירי-דרדלה. נכון, שחררנו רוצחים, אבל רובם המכריע לא יחזור לאיים עלינו מיו"ש. נכון, שחררנו שישה ערבים-ישראלים, אבל אפילו זה לא תקדים. אלמלא נענו לדרישותיי, לא הייתה עסקה. ההוכחה הניצחת היא השנתיים וחצי האחרונות של כהונתי, מול גל ציבורי ענק שקרא להחזיר את גלעד עכשיו.

לו הייתי נתניהו, הייתי משוכנע שמי שהתקפל זה חמאס, לא אני. המתווך דוד מידן אמר שהלחץ הציבורי האמיר את מחיר העיסקה? אפשר לחשוב אחרת. יכול להיות שבאופן פרדוקסלי המחאה דווקא הורידה את המחיר, כי חמאס ראה במשך חמש שנים שכל הסרטים הצהובים והדגלים הכחולים לא שינו את עמדתנו. מי שתוקף אותי, לא מתנגד לעיסקה הנקודתית הזו אלא לעיקרון של עסקאות שבויים המוניות. אין ספק שעסקאות השבויים שביצעה ישראל במרוצת השנים, כולל זו הנוכחית, הן בעיה. גם אני התבטאתי כך. תמיד עדיף להיות גם צעיר, גם חכם וגם יפה. אבל ההערכות הגורפות מהמודיעין שקיבלתי אמרו שלאור השתנות הנסיבות זה עכשיו או לעולם לא, והחלטתי: עכשיו.

אם הייתי נתניהו, הייתי נזהר מאוד מלהתחייב שזו העיסקה האחרונה. חשוב לקרוא עכשיו בשקט וביסודיות את דו"ח ועדת שמגר, שמציע מדיניות עתידית מרוסנת בהרבה, אבל הייתי מציע שנתמקד הרבה פחות בהכרזות ובחקיקה ויותר במעשים. והכוונה במעשים היא להגיב מייד, אחרי ניסיון החטיפה הבא, אם חלילה יבוא, באופן שיוציא לארגוני הטרור את החשק להחזיק עוד שבויים בכלא.

אם הייתי ראש הממשלה, הייתי מציע לפרשנים לא לגזור מסקנות מרחיקות לכת מההחלטה הנקודתית, אם כי החשובה הזו. הייתי קצת תמה איך מחצית מהפרשנים מסיקה שלאור שחרור שליט סימן שמלחמה עם אירן בדרך, והמחצית השניה משוכנעת שזה אות שהשלום עם הפלסטינים פורץ מיד. הפרשנים צריכים למלא שמונה ימי שידור אז אפשר להתייחס לדברים שלהם בסלחנות. אם כבר רוצים ללמוד משהו על העתיד מהפרשה הזו הוא, שלממשלה הזו יש עמדות ברורות. אם הצד השני רוצה לקבל אותן – תפאדל.

 

המחיר והתועלת

תשע"ב רק החלה, אבל עיסקת שליט כבר קנתה את מקומה הוודאי בצמרת אירועי השנה, אולי העשור. ובכל זאת, לא כדאי לייחס לה משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת. עד שנת אלפיים, הנושא מספר אחת על סדר היום הפוליטי של ישראל היה נוכחות צה"ל בלבנון. בהתאם, ראש הממשלה דאז ברק קיים את הבטחתו והסיג את כוחות צה"ל בחזרה לגבול ישראל, במה שנתפס אז כהצלחה מסחררת. שבעה חודשים אחר-כך, הנסיגה מלבנון כיכבה בתשדירי הבחירות, אבל ברק הובס בהפרש הגדול ביותר בתולדות המדינה. לבנון מה? גירדו הבוחרים במצח ושילשלו את הפתק "שרון".

שלוש שנים קודם, נבחר נתניהו לראשות הממשלה על רקע האוטובוסים המתפוצצים של חורף 1996 כשהוא מבטיח למגר את הטרור. מספר הפיגועים בתקופתו ירד לשפל היסטורי, אבל במערכת הבחירות עם ברק כולם דיברו על הזקנה במסדרון. כזו היא נפש הבוחר: ברגע שבעיה נפתרת, היא נעלמת מתודעתו. לשווא תצפה הממשלה להכרת תודה אלקטורלית. המלחמה המוצלחת בטרור בקדנציה הנוכחית לא גרמה לציבור להודות לנתניהו, רק פינתה לו פנאי נפשי למחאה החברתית נגד הממשלה.

שחרורו של שליט לפחות חסך מישראל את הפארסה המביכה של מפלגת גלעד שליט. בני המשפחה לא הכחישו דיווחים מהעת האחרונה לפיהם, לולי שוחרר השבוע בנם, הם היו רצים לכנסת ברשימה שמטרתה היחידה היא לשחרר אותו. הציבור הישראלי ההפכפך, שהמליך את הגמלאים ואת שינוי, עוד היה נוהר בהמוניו להצביע למען המטרה המקודשת. רק דמיינו את המו"מ הקואליציוני בין נתניהו ולבני לבין המשפחה.

 

הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון: הצהרה על הכרעה מנהיגותית)

אחרי סעיף קטן 32, יבוא:

32א. לא ייחשבו למנהיגותיות הכרעות העונות לאחד או יותר מהתנאים הבאים:

  • ההחלטה התקבלה תוך פחות מ-4 שעות וברוב של תשעים אחוז מהשרים.
  • ההחלטה זכתה לתמיכה של יותר משבעים אחוז מפרשני ישראל. לעניין סעיף זה: מאמר מערכת אוהד ב"הארץ" יחושב אוטומטית כתמיכה של 51%.
  • ההחלטה לא עלתה במחיר פוליטי. "מחיר פוליטי" – לרבות התפטרות שר אחד או יותר ממשלה; ירידה של לפחות 5% בסקרי דעת הקהל לתקופה של חודש; התנגדות של פרשני ישראל כהגדרתה בסעיף ב'; למעט הפגנות באירגונו של בן-גביר והודעות של ח"כ בן-ארי.
  • הודעת הדובר על ההחלטה כללה יותר מפעמיים את מילה "מנהיגות".
שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.