ממשה עד משה

הישגו המרשים של משה פייגלין בפריימריז בליכוד יישכח בתוך יומיים-שלושה. עם 25 האחוזים שלו יעטפו דגים. יותר משתוצאות ההצבעה מלמדות על כוחו האמיתי, הן יכולות להעיד על מפלס האדישות בליכוד ועל כיסים של מרמור כלפי ראש הממשלה. מותר לשער שאם יעלון היה מתמודד מול נתניהו, פייגלין היה מסתפק בשיעור תמיכה חד ספרתי נמוך. כשנתניהו התמודד מול שרון ב-2002, פייגלין גירד בקושי אחוז אחד.

יותר מעשור של פעילות, יקרה בזמן ובכסף, לא הניב עד עכשיו תמורה של ממש. פייגלין לעולם לא יכבוש את ראשות הליכוד, גם אם יגיע לכנסת. אחת הקבוצות החזקות בליכוד הפגינה מיומנות פוליטית של טירונים. הישגה הבולט עד היום הוא הכנסתו של אהוד אולמרט לרשימת הליכוד ב-2003.

מיקום השיא של פייגלין, המקום העשרים והאחרון ברשימה הארצית בפריימריז של 2009, נלקח ממנו על-ידי נתניהו בתואנות משפטיות מפוקפקות. גם כך, הקונסטרוקציה הפוליטית עתירת השנים והממון, הביאה לו הישג פחות מזה של ציפי חוטובלי הצעירה וחסרת האמצעים. פייגלין, אדם נעים ואינטליגנטי ברמה האישית, נתפס גם על ידי הימניים שבמתפקדי הליכוד כמגלומן חסר-סיכוי.

פייגלין הפסיד, אבל הפייגליניזם ניצח. הסטרט-אפ שלו משנות התשעים, להשפיע על הליכוד מבפנים במקום דרך מפלגות לויין קטנות, הוא היום נחלת הכל. את המפד"ל נתניהו לא סופר, את האיחוד לאומי לא זוכר, אבל את ספר המתפקדים של הליכוד הוא מכיר על בוריו, וכך גם בכיריו. אין היום שום אפשרות ריאלית להיבחר לליכוד או לתפוס בו עמדה משמעותית בלי להישבע אמונים לעמדות של מועצת יש"ע.

התוצאות בהתאם: יקבי השומרון סובלים ממחסור משווע ביין בגלל מספר הח"כים והשרים שקופצים, מקבלים בקבוק יין ומצהירים על תמיכתם בהתיישבות. חוקי החרם והעמותות, ההסדרה והמאחזים הם ברובם פרי הניתוח הפוליטי הקר של נבחרי הליכוד, לא של מחויבות אידיאולוגית עמוקה. מותר להניח שאם אלפי אנשי שלום-עכשיו היו מתפקדים לליכוד בהמוניהם, רוב הח"כים היו זועקים בגרון ניחר "שתי מדינות לשני עמים".

סקרי עומק מגלים כבר זמן רב עובדה מובהקת אחת: מתפקדי הליכוד ימניים בהרבה ממצביעי הליכוד. הראשונים הצביעו באופן גורף נגד ההתנתקות, האחרונים יסכימו להתכנסות נרחבת אם נתניהו יציע אותה. לפי פניה הנוכחיים, אין סיכוי שיעשה זאת.

 

איש הגשם

ראשי ממשלה אוהבים קיץ. בקיץ יש ים אבל אין כנסת, אין הצבעות אי-אמון, אין חקיקה פרטית בזבנית. ממשלות בישראל נוהגות ליפול בחורף ולהתייצב בקיץ. בנימין נתניהו, לעומת זאת, הוא איש של חורף. את הקיץ האחרון העביר בקרב הישרדות מפחיד מול המחאה החברתית הגדולה בתולדות המדינה, שריו העבירו אותם במגננה חסרת-סיכוי באולפני הטלוויזיה. בחורף, לעומת זאת, אין סיכוי למחאה אמיתית. הגשם והקור מעלים את הרייטינג של "המירוץ למיליון", ומורידים את זה של המרוץ לכנסת.

כל הסימנים מעידים שגם הקיץ הזה יהיה קשה לממשלה.  ההתארגנות הספונטנית, לפחות לכאורה, של הקיץ הקודם, תהפוך עם התחממות מזג האוויר לתנועה ממומנת היטב. מטרתה המוצהרת היא מאבק למען מעמד הביניים, מטרתה הלא-מוצהרת: הפלת הממשלה. טובי המוחות הפוליטיים בכנסת מעריכים שסיבוב נוסף בכיכר רוטשילד או בכיכר רבין הוא בלתי נמנע. המסמוס של דו"ח טרכטנברג עוד יעלה לממשלת נתניהו ביוקר. גם תקציבי העתק למערכת הביטחון, פרשת ההקלות בדיור לחרדים וההתייקרות המחודשת של הדלק, המים ושכר הדירה יעשו את שלהם. אבק השריפה עדיין כאן, ועל הכנת הפתיל עמלים לא מעט אנשים, בכנסת ומחוצה לה.

יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי, המניה החמה ביותר בקרב ראשי מחאת 2011, הבטיח השבוע בגלוי את חידושה ב-2012. במקביל, לפחות שתי עמותות חדשות, מפוצצות בכסף, עובדות על תזמור המחאות השונות באופן שייצור אווירה של חוסר שקט ברחוב הישראלי ויחזיר את השיח החברתי, השיח היחיד שיכול כרגע למנוע קדנציה נוספת של נתניהו. חברי כנסת ממרצ והעבודה וח"כים לעתיד מרשימות נוספות מעורבים גם הם.

בניגוד לרושם המוטעה שנוצר אשתקד, זו לא הייתה מחאה נגד הפערים החברתיים אלא של מעמד הביניים. המעמדות הנמוכים בישראל הם, ככלל, החרדים הערבים והקשישים, ואילו הרוב המוחלט של המפגינים השתייך לעשירונים הגבוהים דווקא. שיעור עצום מתוכם נמנה על מצביעי קדימה והעבודה, כמה עשרות מנדטים שלפי כל הסקרים מחפשים בית פוליטי אבל עדיין לא מצאו כזה. רבע ממצביעי קדימה הודיעו שנטלו חלק פעיל בפעולות המחאה. זהו מאגר הקולות הגדול של בחירות 2013. לא רק לבני, מופז, יחימוביץ' ולפיד לוטשים אליו עיניים. גם דרעי ואפילו ליברמן. העניין המחודש שמגלה ישראל ביתנו במצע אזרחי ואנטי-חרדי הוא ניסיון לשכשך גם בבריכה הזו.

הבחירות עוד רחוקות, אבל התחדשות המחאה לא כל כך. לא מדובר ביולי כפי שהיה אשתקד, אלא באפריל הקרוב. הקיץ החברתי יכול להתחיל כבר באביב.

 

כלא השרון

השם עמרי שרון מורכב משני חלקים: השם שרון מעורר את בלוטות הגעגוע אצל מתפקדי קדימה, במיוחד החלק שהצטרף למפלגה עם הקמתה ע"י ראש הממשלה לשעבר. השם עמרי מזכיר כלא, שחיתות, חלוקת ג'ובים.

בהחלטתה לצרף את עמרי שרון למטה קיוותה לבני לצרף את שרון ופחות את עמרי. שהתמונות בעיתונים יראו אותו עם אביו, לא את זו המפורסמת עם הקיטבג בשערי כלא מעשיהו. בימים אחרים הייתה יו"ר קדימה מוותרת על הדילמה. האחים לבית שרון תמכו בה גם בהתמודדות הקודמת מול מופז אבל החרישו את תמיכתם. עכשיו, במצבה הלא פשוט, אין לה פריבילגיות לוותר על חיזוק מהחווה, גם אם יתברר בסוף שמדובר בנטל יותר מנכס.

בקצרה, לבני מוותרת על הדימוי הנקי לטובת הדימוי המנצח. מי היה מאמין לפני שלוש שנים שמטה מופז יאשים אותה בהודעה רשמית בעידוד השחיתות. המטה שלה כולל עכשיו מורשע בעבירת מין, עבריין עם קלון שהורשע בשקר למבקר המדינה, ואסיר בדימוס בכלא מעשיהו.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.