נתניהו וליברמן כבר לא

שיחת הטלפון החשובה באמת שקיבל ראובן (רובי) ריבלין הייתה בכלל משר החוץ אביגדור ליברמן. היא התרחשה כבר לפני כמה שבועות, ובה שמע מועמד הליכוד לנשיאות באופן רשמי את מה שידע: ישראל ביתנו לא תתמוך בו ב-10 ביוני גם אם יישרף העולם. המשפט החשוב חיכה בסוף השיחה. בפעם הקודמת תמכתי בך למרות שידעתי שתפסיד, אמר ליברמן לריבלין, עכשיו אתנגד לך למרות שאני יודע שתנצח.

אין גבול לתרשימי הזרימה וחישובי הקצים: אם רה"מ בנימין נתניהו תומך בריבלין אז הוא רוצה בניצחונו. מכאן, שכדי לפגוע בנתניהו צריך להצביע לבנימין (פואד) בן-אליעזר. אבל רגע, גם נתניהו יודע זאת. אז אולי בעצם הוא מנסה לפגוע בריבלין ולכן צריך לתמוך בו? ובעצם, היי, נתניהו יודע שאנחנו יודעים שהוא יודע את כל זה, אז אולי בכלל דליה איציק?

המציאות הרבה פחות מתוחכמת מכל התסריטים המתחכמים האלה. אם לראש הממשלה היה מוח פוליטי מסוכן כמו שמנסים לייחס לו, הוא לא היה מגיע בצליעה עד הלום. חבר הכנסת הממוצע לא אמור לחשב עכשיו מסלול מחדש, כי הוא מבין שנתניהו התקשר לריבלין רק כדי לצאת ידי חובה בליכוד. ראש הממשלה לא יחגוג אם ינצח, ולא יפתח שמפניות אם יפסיד. כמו שנכתב כאן לפני שבוע, "המציאות החלופית שנבנתה בלשכת ראש הממשלה עוד עשויה לאפשר בסוף את הבלתי אפשרי – תמיכה, גם אם חמוצה ובדיעבדית, בריבלין. ממילא, החלופות לא פחות גרועות מבחינתו ('מקור ראשון', 23.5.2014)".

פייגלין נגד ריבלין

כל אוהד כדורגל יודע שאף קבוצה עוד לא הצליחה לזכות באליפות אחרי שהפסידה במשחקי הבית. זה היה מצבו של ריבלין עד לאחרונה. הוא יצא לקושש קולות בשדות מרצ ויש עתיד, אבל בביתו שלו נהנה עד לאחרונה מתמיכה של פחות ממחצית הסיעה. ויכוחים אידיאולוגיים מרים על בית המשפט העליון הרחיקו ממנו את הצמד המשפיע זאב אלקין-יריב לוין; חיכוכים אישיים הרחיקו את השאר. סילבן שלום ישים את ידו באש לפני שישים ריבלין בקלפי, ואפשר להניח שזה גם המצב בגזרת לימור לבנת וגילה גמליאל.

אם יש הישג לריבלין מהשבוע האחרון הוא בתמיכה המתרחבת בו בליכוד, שגרמה לנתניהו להתקפל. השבוע, בסיעת הליכוד, נשלח ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה לאישית לוחצת על משה פייגלין. "אבל הוא מועמד שלנו", התחנן מסיקה. "הוא לא ישחרר אסירים יהודים בחיים, אבל דן שכטמן למשל דווקא כן", השיב לו פייגלין, "אם תהיה פה עוד נסיגה הוא ישתוק כמו שקצב שתק".

ריבלין ופייגלין הסתכסכו על רקע דיון בנוגע להר הבית. אבל הלחץ המפלגתי הופך את אי התמיכה בו לפחות ופחות לגיטימית. הקרב יוכרע, במידה רבה, בשאלה מה יעשו מאחורי הפרגוד חברי כנסת כגמליאל, לוין, פייגלין, מירי רגב, השר יובל שטייניץ וכמובן נתניהו עצמו.

כלל יסוד במרוצים פוליטיים קובע שאם אתה רוצה לדעת מי המועמד המוביל, חפש את זה שזוכה למרב תשומת הלב. במובן הזה, בחירות 2014 עד עכשיו הן ריבלין ועוד חמישה. פואד נאבק באיציק, מאיר שטרית לא קיים, שכטמן ודליה דורנר מתנהגים כמו חרסינה בחנות פילים. כבר חודשים ארוכים שהם סטטיסטים בהצגה התקשורתית שלו. למעט עניין הליכוד, סגירת המרוץ מצאה אותו במצב שכל מועמד יכול רק לחלום עליו: הוא מועמד ימני יחיד מול חמישה מתמודדים מהמרכז-שמאל, מוביל בכל סקרי הפופולריות ואף קיבל את התמיכה הפומבית הרבה ביותר, לרבות ראש הממשלה ושלושה שרים תוך יממה אחת. האם זה יספיק לו?

היה-היו שני חברים

שיחת הטלפון המפתיעה לריבלין היא גם גט הכריתות הלא-רשמי למיזם הקרוי "הליכוד ביתנו". ברית האינטרסים האמיצה בין ראש הממשלה לשר החוץ שלו הולכת ונפרמת בהדרגה. ליברמן הוא אחד האנשים הפחות פופולריים בליכוד, והליכוד הוא אחת המפלגות הפחות פופולריות בישראל ביתנו.

כאילו השנה היא 2009, בלשכת נתניהו שוב מופרחות לאוויר תיאוריות מרטין שלאף-נוני מוזס למיניהן, שבמרכזן ליברמן וכוונתו העתידית להפיל את נתניהו. הדיווחים על ברית ליברמן-כחלון היו הסנונית הראשונה. זו הסיבה שלנתניהו אין ולא הייתה כוונה לתמוך בדליה איציק. אם ליברמן כל כך רוצה אותה בבית הנשיא, לחש מישהו לראש הממשלה, זה כנראה משום שהיא תטיל עליו את הרכבת הממשלה.

חוק 'ישראל היום' סימן את הדרך. ליברמן, ולא איתן כבל, הוא הדוחף הראשי של החוק לסגירת החינמון הפופולרי ("פראבדה" בלשונו המעודנת). אם העיתון הוא 'פראבדה', אז מהו נתניהו? בכל מקרה הם במסלול התנגשות ברור במאבק שבו איש מהם לא יכול להרשות לעצמו הפסד. רשמו לפניכם את התאריך: 25 ביוני, יום ההצבעה בכנסת על החוק הכי נפיץ במושב הנוכחי. וכדאי לרשום עוד תאריך: תחילת יולי, שאז צפוי ליברמן להציג את מצעו האזרחי המעודכן. ואתם בטח יודעים לקראת איזה אירוע פוליטי חשוב מפרסמים מצעים.

תוספת כואבת

מי אמר שלפיד לא הצליח לגייס את החרדים לשירות הצבא? שר הביטחון משה (בוגי) יעלון ישב שלשום בלשכתו וצפה בהנאה בערוץ הכנסת. ח"כ יעקב אשר עמד על הדוכן ותקף בשצף קצף את הכוונה לקצץ את תקציב הביטחון ולפגוע בתנאי הפנסיה של גמלאי צה"ל. הוא כמובן לא עשה זאת מאהבת חיל השריון אלא משנאת לפיד.

גם יעלון עצמו רחוק מלהיות מעריץ של שר האוצר. מקורביו שמעו ממנו מילים חריפות מאוד על התנהלות לפיד במאבק העונתי על תקציב הביטחון. ללפיד אין עמוד שדרה ערכי, אמר יעלון באחד הדיונים, הוא לא מבין את הנתונים המספריים האמיתיים ורוצה לקצץ מיליארדים רק כי זה נראה טוב בסקרים. שר הביטחון מספר לאנשיו שעד היום הוא נאלץ לתקן את הנזקים שלפיד גרם לגיוס החרדים בחוק הגיוס המפורסם של יש עתיד.

כפי שזה נראה כרגע, ראש הממשלה נוטה לתמוך בעמדת יעלון ולהעלות את תקציב הביטחון. איך יגיב לפיד? קשה להאמין שיוכל לעמוד ציבורית בהשפלה. אלא אם האוצר יצליח לעשות את מה שהוא עושה כבר שנים ביחס לתקציב הביטחון: להציג את התוספת כקיצוץ כואב.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.