נתניהו שם ברקת

עם כל הכבוד לערוץ 2 ולצה"ל, המדגרה העיקרית של פוליטיקאים בישראל היא דווקא כיכר ספרא בבירה. עיריית ירושלים היא המקום שבו נולדה תנועת ש"ס; זה המקום שגידל ראש ממשלה בשם אהוד אולמרט ושרים כמו אלי ישי ודליה איציק, חברי כנסת כחיליק בר או נסים זאב, וכן גם אוסף עבריינים מרהיב – משמואל דכנר ודרומה.

מי שהסתובב במסדרונות העירייה בשנות ה-80 יכול היה לחזות את המהפכה הש"סניקית של שנות ה-90; מי שראה את תבוסתו של טדי קולק לאולמרט בעזרת החרדים ב-1993 יכול היה לדעת מראש שכך יקרה גם לשמעון פרס מול בנימין נתניהו ב-1996; ומי שחש באווירת המעכאריות שאפפה את אולמרט, שולה זקן, עובד יחזקאל ומשה טלנסקי בשנות ה-90 יכול היה להבין שהסיפור הזה ייגמר בבתי משפט בשנות האלפיים. אולי זה קשור למעמד הייחודי של ירושלים ואולי לממדים הדמוגרפיים שלה, שהופכים את הבחירות לראשות העיר לקמפיין הגדול ביותר בישראל למעט הבחירות הכלליות.

בקיצור, לא תנאי הביוב בקטמונים או מצוקת האוטובוסים ברחוב אגריפס הם שהפכו את הבחירות לראשות עיריית ירושלים בשלישי הקרוב לסיפור הפוליטי החם ביותר של החודשים האחרונים. כיכר ספרא היא מעבדת הניסיונות של הפוליטיקה הארצית. יודע את זה ניר ברקת, שמתכוון לרוץ לראשות הממשלה בעוד חמש שנים, ולכן הוא חייב לנצח הפעם; יודע זאת אריה דרעי, שמוכרח ניצחון חד-משמעי באזור חיוג 02 כדי לשמר את מעמדו בש"ס; יודע זאת אביגדור ליברמן, שמעוניין להחזיר לעצמו את מגע הזהב הפוליטי שאיכשהו אבד בשנה האחרונה; יודעים זאת גם החרדים, שמפנימים היטב את המשמעות ההרסנית של פיצול. לא סתם הם נלחמים בעוז נגד מפלגת טוב של החרדים העובדים. הם יודעים היטב שכניסת הסיעה למועצה, אפילו עם מנדט אחד, תפרום את פקעת האיזונים הפוליטיים העדינים והמסובכים לאין שיעור שנקראת יהדות התורה.

משה ליאון, כפי שקל להבין, הוא ניצב בסרט הזה. לא הוא עומד כאן לבחירה. "מי זה משה ליאון, אתה?" שאל אותו הרב אהרן יהודה ליב שטיינמן בסרט וידאו שרץ ברשת בימים אלה, רגע לפני שהעניק לו את ברכתו. לא את ליאון הוא בירך אלא את האינטרסים הפוליטיים שמאחוריו. לבחירה עומדים כאן ליברמן, דרעי ותורת הלחימה הפוליטית שהם פועלים לפיה עוד משנות ה-90 העליזות.

וכך אומרת התורה: פוליטיקה נעשית בחלונות הגבוהים, מלמעלה למטה ובמאסות. במקום להביא את המצביעים אחד-אחד, נביא אותם בגושים: דרעי יביא את החרדים ואת הש"סניקים, ליברמן יביא את העולים מרוסיה ואת הליכודניקים, הקבלנים ופעילים מרכזיים יביאו את האנשים שלהם והכיפה הסרוגה של ליאון תביא את הדתיים-לאומים.

הפוליטיקה שברקת מתרגל מנגד מזכירה קצת את זו של יאיר לפיד ונפתלי בנט, כי היא נעשית מלמטה למעלה. איש העסקים לשעבר נבחר לראשות העיר בלי בסיס כוח פוליטי מסורתי, באמצעות תקשורת ישירה. הוא מביא את הבוחרים שלו אחד-אחד. העימות הישיר בין שתי הפוליטיקות יקבע אם ליברמן ודרעי מיושנים או שברקת לא מבין פוליטיקה. תוצאות הבחירות ישפיעו דרמטית על המעמד הפוליטי של שני הקוסמים שבראו מפלגות משפיעות כמעט יש מאין.

נכון לשעת סגירת הגיליון, ברקת עדיין יכול להיות אופטימי, כי הוא מצליח לשמור על הפיצול במחנה החרדי, שחיוני כל כך לניצחונו. גם אחרי סגירת הגיליון ברור שדרעי עדיין תקוע בפוליטיקה שהשאיר מאחוריו ב-1999.

הריאיון שלו השבוע לרדיו 'קול ברמה', שבו טווה תיאורית קונספירציה משונה על הקשר שבין הבחירות לבין פירוק ממשלתו של בנימין נתניהו, הבהיר שהוא עדיין לא מבין שהיום כל מילה שאתה אומר באתר הנידח ביותר תמצא את דרכה חיש קל לתקשורת הכללית. אגב, ליברמן ודרעי צודקים שאין שום מזימה סודית להכנסת החרדים לממשלה. דרעי, נעבעך, ניסה לשכנע את המצביעים החרדיים למה כדאי להם להצביע ליאון בלי להבין שכל המדינה שומעת.

גם נתניהו משקיף על הבחירות בעניין: למרות מאמצים עילאיים של מטה ליאון, ראש הממשלה מסרב להביע תמיכה במועמד הליכוד ביתנו לראשות העיר שבה הוא מתגורר. גרסה אחת אומרת שנתניהו יושב על הגדר כי הוא רותח על כך שמועמדות ליאון לא תואמה איתו מראש. גרסה אחרת אומרת שהיחסים הטובים עם ברקת, לרבות המחלף על שם אביו, לא ממש מפריעים לו.

יכול להיות גם שההסבר אחר: בקדנציה הקודמת נתניהו סיפר לכל מי שרוצה לשמוע ש"כנופיית מרטין שלאף", כלשונו, מעוניינת להפיל את שלטונו באמצעות ליברמן, דרעי, חיים רמון, ציפי לבני וגם כמה כלי תקשורת. אם נתניהו משוכנע שהמיליארדר אוסטרי רוצה מהפך פוליטי, קשה לראות מדוע יירתם בהתלהבות למען קמפיין פוליטי של כמה מגדולי חבריו. די ברור למי תצביע משפחת נתניהו מאחורי הפרגוד. עדיין לא ברור למי תצביע ירושלים.

3 הערות לסיום

  1. ביום ראשון השבוע נכנס השר בנט לגוב האריות ברחוב הקבלן 45, אבל למרבה ההפתעה הוא התקבל בחמימות רבה באוהל המנחמים של הרב עובדיה יוסף על ידי הבנים, אותם אלה שתקפו את ראש הממשלה נתניהו. ואם לא די בזה, הבנים גם נזכרו לפתע שזמן קצר לפני מותו הרב המנוח בכלל רצה לפגוש את בנט. ביחס למנהיג מפלגה ששנואה היום ברחוב החרדי יותר מיש עתיד זו התפתחות מעניינת.

האם בש"ס הבינו ששינויים קואליציוניים לא יבואו על חשבון הבית היהודי אלא על חשבון יש עתיד? האם בנט מחפש חברים חדשים במקום לפיד? נמתין להתפתחויות הבאות.

  1. ממש כמו בכהונתו הקודמת פתח השבוע ראש הממשלה את הכנסת בנאום ניצי. הנושא הפלשתיני נדחק לפסקאות האחרונות, אחרי עיסוק ער ברכבות לנגב ובלוחמת הסייבר, והוא כלל בעיקר פסימיות באשר לרצון הפלשתינים בשלום. שלא כמו בכהונתו הקודמת, ציפי לבני לא אמרה מילה. אז היא הרעישה עולמות, אבל עכשיו הייתה הראשונה משרי הממשלה ללחוץ את ידו. בשיחות סגורות השבוע היא הודתה שמשהו השתנה, אבל טענה שזו לא היא: בניגוד לכהונה הקודמת, אמרה לבני, עכשיו אני יודעת לא רק מה נתניהו נואם אלא גם מה הוא עושה. נמתין ונראה.

3. והנה מקבץ קצר של מועמדי יש עתיד בבחירות המקומיות: הבן של שלמה (צ'יץ') להט מתמודד בתל-אביב, אל"מ במיל' פינקי זוארץ שנפצע קשה בעזה רץ בבנימינה והדוגמן לשעבר דודי בלסר בדרך למועצת ראשון-לציון. בן של, גיבור צה"ל ודוגמן – זה נשמע כאילו במפלגה של יאיר לפיד עדיין לא השתחררו ממנטליות הטלוויזיה. הם לא מרכיבים סיעות פוליטיות – הם בונים ליינאפ לתוכנית אירוח.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.