סולברג בדרך לעליון, אבל מי עוד?

 

בחדר קטן ברחוב צלאח א-דין תעוצב ביום ראשון הקרוב דמותו של בית המשפט העליון של ישראל. תשעה אנשים, שלושה מהם חובשי כיפה ושלושה עוטי גלימה, יתכנסו כדי לבחור שלושה שופטים חדשים. לכאורה, הכל כבר סגור על פתק בכיסו של שר המשפטים יעקב נאמן: נעם סולברג כמועמד המועדף של הימין, צבי זילברטל, נציג השופטים והאגף השמאלי בלשכת עורכי הדין, ודבורה ברלינר, השופטת הדתיה שנאמן חפץ ביקרה.

לכאורה סגור, אבל בעצם לא. ביניש ונאמן, שני הקטבים של הוועדה, קורצו מאותם חומרים: שניהם טובים יותר מאחורי דלתות סגורות מאשר בפומבי, לשניהם תפיסה גמישה למדי של המחויבות לסיכומים מוקדמים. היא הולכת הביתה בעוד שלושה חודשים, הוא לא יישאר הרבה אחריה. זו ההזדמנות האחרונה שלהם להותיר מורשת.

כל הצעות החוק על בתי המשפט העליון, כל השימועים, שינוי ההרכבים, הכתבות נגד סולברג, אפילו חוק גרוניס – כל אלה רק נספחים לקרב הגדול. הם הועלו להצבעה או הודפסו בעיתון במסגרת ניסיון של אחד הצדדים לקדם את מועמדות השופט שהוא חפץ ביקרו. כך גם תמיכתה הפתאומית של ביניש במינוי שופט מזרחי לאלתר. האם זו דרכה להתחמק ממינויו של סולברג? השבוע רבו הרמזים שכן.

גם אם הדיל יעמוד בתוקפו, ביניש תעדיף להימנע בהצבעה על מינויו של השופט מגוש עציון. פשוט לא מסוגלת. באדיבות המחנה שלה הוגדר השבוע סולברג ב"הארץ" "שנוי במחלוקת" (כאילו שברק וביניש לא), עם "אג'נדה פוליטית" (להבדיל מסגן ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד שהפך לימים לשופט אדמונד לוי). מינויו של סולברג יעניק לו עשרים שנה תמימות בעליון, שבסיומן ארבע שנות נשיאות.

לנציגי הוועדה מכל הצדדים, מומלץ להתכונן מראש לאכזבות מרות. בספרה המצוין של נעמי לויצקי, "העליונים", היא מספרת על דליה דורנר, השופטת הצבאית הקשוחה, האישה ששלחה את דמיאניוק אל תא הנידונים למוות. דורנר מונתה לעליון כסמן שמרני אך הפכה יותר ברק מברק. לו אני גרוניס, הייתי קצת נעלב מהשבחים המפוקפקים שחלקו לו נציגי הימין עם החוק שהעבירו כדי להפכו לנשיא העליון: אפור, זהיר, הססן. לו אני גרוניס, הייתי עושה הכל כדי לאכזב אותם עם מינויי.

 

דן יחידי

השבוע לפני שלוש שנים מלאה מצודת זאב בפעילות. אחת לשבוע התייצב שם יושב-ראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו כשלצידו שחקן חיזוק חדש לליכוד לקראת הבחירות מול קדימה: בני בגין, משה יעלון, מירי רגב, אפילו ספי ריבלין.

מסיבת העיתונאים המאתגרת מכולן הייתה זו של דן מרידור. כיצד ינמק איש שמאל את חזרתו למפלגה שמצעה אנטי-נסיגתי ופרו-התיישבותי? וכה אמר מרידור: "אחרי חמש שנים של חיים נוחים מחוץ לפוליטיקה החלטתי לחזור לליכוד. ראיתי מה קרה בשנים הללו: ממשלת קדימה נכשלה שני כישלונות חמורים ביותר, שעל כל אחד מהם הייתה צריכה ללכת הביתה. העניין הקשה הראשון היה ניהול מלחמת לבנון השנייה. הכישלון השני היה ההתקפה הפרועה על מערכת המשפט. הליכוד ישמור על מערכת המשפט מפני המתקפות הפרועות הללו".

השבוע אמר מרידור ברדיו שהליכוד אינו המפלגה שהכיר, שהיא הפכה למפלגה לאומנית. ביחס לסיפא, אפשר לתהות עד מתי הפוליטיקאי עם הדימוי הישר יפגין חוסר יושר אינטלקטואלי כה קיצוני וימשיך לכהן בממשלה הזו. וביחס לרישא, נו מילא. מרידור לא מכיר את המפלגה שלו בערך כמו אב שעזב את הבית לטובת אישה צעירה יותר ועכשיו לא מזהה את בתו. בשנים הקריטיות שלה הוא פלירטט, כידוע, עם קדימה ומפלגת המרכז.

 

לבני ונתניהו

השעה השנואה ביותר בחודש על בנימין נתניהו היא זו המשוריינת, על-פי חוק, למפגש עם יושבת-ראש האופוזיציה. גם לבני לא נהנית במיוחד מהמפגש, ברובו בארבע עיניים, ולכן אם יש הסכמה אחת שקטה ביניהם, היא שבמקרה הזה, עם כל הכבוד לחוק, אפשר לוותר על רוב הפגישות. לא להאמין עד כמה הם לא מאמינים אחת לשנייה.

ובדיוק בגלל זה שרה נתניהו, היושבת שבעה על מות אביה, שפשפה את עיניה בתדהמה ביום שני האחרון. דלת הסלון בבית ראש הממשלה נפתחה, ואל החדר שבו ישב הזוג נתניהו נכנסה דבוקה אחת, הכוללת את לבני, ח"כ יואל חסון, היועץ המשפטי לממשלה, השר גלעד ארדן וח"כ דני דנון. ראש הממשלה מיהר לפתוח בשיחה לבבית עם חסון, האיש שתחביבו הבולט היה מירור חייו בוועדה לביקורת המדינה. אחרי כמה דקות חסון לא התאפק: "לא איתי אתה צריך לדבר, אלא איתה", הוא החווה כלפי לבני, שהייתה שקועה בשיחה ערה עם שרה נתניהו. וכך, מול עיניהם המשתאות של הנוכחים, קיימו נתניהו ולבני שיחה ארוכה למדי במונחי-שבעה, קרוב לחצי שעה. הם דיברו קצת על החוקים בכנסת ("אני חולקת על היוזמות האלה מכל וכל אבל לא זה המקום", אמרה לבני), לא מעט על שמואל בן ארצי ז"ל והרבה מאוד על אצ"ל, מחוז ילדותם המשותף.

האיבה התהומית בין לבני ונתניהו, שילוב ייחודי של בוז ופחד הדדיים, התפוגגה באופן חלקי אחרי צניחתה של קדימה (ללבני יש את מופז לדאוג ממנו, לנתניהו את ליברמן). המפגש בשני קירב בין השניים גם ברמה האישית. בפעם הקודמת שהזוג נתניהו העביר ערב עם לבני, אחרי הבחירות האחרונות, זה כמעט נגמר ברוטציה. מפגש כזה שלא במסגרת ניחום אבלים יסמן תפנית של ממש.

 

חידה פרלמנטרית

סיעה אופוזיציונית גדולה נוהגת לשלוף אחת לשבוע חפץ אחד בדיוני המליאה: נתון שהחפצים הקודמים היו מסיכות פורים, קופסת קוטג', חולצות טי-שירט, שירונים, שטרות כסף, ספריי לטיהור אוויר ודגלים שחורים. מה יהיה החפץ הבא בסידרה?

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.