תכנית השיקום של ליברמן

תוכניות הפרקליטות להפוך את אביגדור ליברמן לאסיר נכשלו השבוע באופן מחפיר, אבל יו"ר ישראל ביתנו עדיין יזדקק לתוכנית שיקום. 16 שנות החקירה לא פגעו בו פוליטית – אולי אפילו להפך, אבל שנת המשפט הייתה קשה.

מאז שעזב את משרד החוץ בדצמבר שעבר איבד ליברמן כמה נכסים חשובים. היטמעות הציבור הרוסי בחברה הישראלית החלישה את הבסיס הפוליטי שלו. הריצה עם הליכוד, שנבעה מכך, נטלה ממנו את זהותו העצמאית. אובדן תיק החוץ גזל ממנו את ההשפעה ואת תשומת הלב הציבורית. הברית עם החרדים בירושלים פגעה בו קשות בקרב קהל העולים החילוני. נפתלי בנט לקח ממנו את המצביעים הימנים שלא סובלים את בנימין נתניהו. כפי שניתן לראות, חלק מהנזקים האלה נגרמו בשל המשפט והם הפיכים, אבל הרוב לא קשור להליכים הפליליים והטיפול בחלק הזה לא יכול לחכות.

ההוכחה הכואבת מכולם להיחלשותו של ליברמן נמצאת אצל ארתור פינקלשטיין. יועץ הסקרים האגדי בדימוס של ישראל ביתנו מצא את עצמו בעימות חזיתי עם ליברמן, כשהריץ את ניר ברקת לראשות עיריית ירושלים מול משה ליאון. בקמפיין אכזרי במיוחד הוא הפך את המעסיק הקבוע שלו לדמון מוחלט, קומבינטור אפל שמריץ עם אריה דרעי בובה מגבעתיים. מכיוון שהיחסים ביניהם תקינים, אפשר לסמוך על פינקלשטיין שההחלטה הזו לא הייתה נקמה אישית אלא נבעה מסקרים, שהעידו שליברמן, כמו גם דרעי, הפכו לדמויות שאינן פופולריות.

ליברמן יכול היה להיות שר הביטחון או האוצר. הוא בחר להישאר במשרד כי הלשכה היחידה שמעניינת אותו יותר היא זו של ראש הממשלה. אבל עם 11 מנדטים בכנסת ופחות מכך בסקרים, הלשכה ההיא נראית רחוקה מאי פעם. ליברמן היה שמח להתאחד עם הליכוד, אבל זה לא מתאפשר. הוא יכול להתפקד לליכוד ולהתמודד כאחד האדם, מצויד בידע מעמיק על מפלגת השלטון, אבל זה עוד רחוק.

ההכרעות הפורמליות שניצבות בפניו כרגע, הבה נודה על האמת, לא כל כך דרמטיות. עם כל הכבוד לשאלה אם רוברט אילטוב וציפי חוטובלי ישבו יחדיו בישיבות סיעה, לא זה מה שיקבע את עתידו הפוליטי של שר החוץ הנכנס. גם אם תיפול החלטה בישיבת מרכז ישראל ביתנו בעוד שבועיים וחצי, כלל לא בטוח שזו המילה האחרונה. יכול להיות שזו הפעלת לחץ על הליכוד. כזכור, כבר נאמר שהמלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים.

אז איך ייראה ליברמן החדש? ימני כתמיד וחילוני מתמיד. לא שקודם הוא היה יונת שלום צחורה, אבל שר החוץ המתנחל הראשון צפוי להתיישר לימין כדי להחזיר את המצביעים שנטשו בהמוניהם לבנט. בקיצור, ג'ון קרי יכול לשכוח לפי שעה מפרס נובל לשלום.

קידום של יוזמות אזרחיות הוא צעד שליברמן חייב לנקוט כדי לשכנע את תומכיו שהוא לא החבר של החרדים מעיריית ירושלים, וגם בשביל הכיף, כדי לנקום באותם חרדים על אותן בחירות עגומות. אלה חדשות מאתגרות ליאיר לפיד ולבנט, שלא יוכלו לשחק לבדם, זה במגרשו הימני וזה במגרשו החילוני. מה הפלא שנתניהו מבסוט יחסית? ישחקו הנערים לפניו.

חדל, אש

אם היה אמון בין ראשי מפלגות הקואליציה, השיחה הזו הייתה מתנהלת בחדרים סגורים. אבל אמון אין, וכך זכו חברי הכנסת וצופי ערוץ 99 לשמוע בשידור חי את הדרך שבה הם נושאים ונותנים זה עם זה.

שר הכלכלה בנט מנה בפני המליאה את שלושת התנאים שלו לקידום יוזמות חקיקה בתחום הדת והמדינה. אחד, הוא מנה, בתיאום איתי. שתיים, לא נוגד את ההלכה היהודית. שלוש, טוב למדינה. אמר, והביא לקבורה יהודית כשרה את כל החוקים שעליהם עמלו ציפי לבני ויאיר לפיד מאז פרוץ כנס החורף.

הקלות בגיור של לבני? הן לא עומדות בסעיף מספר 1. בנט קרא עליהן בעיתון (לא צריך לרחם עליו, גם לבני למדה באופן דומה על יוזמות חקיקה בתחום המשפט). ברית הזוגיות של לפיד? כנ"ל. הכרה בזוגות חד-מיניים? אולי היא תואמה מראש עם הבית היהודי ואולי לא, אבל בטח שהיא לא תואמת את ההלכה.

אז מה המסקנה? המבנה הנוכחי של הקואליציה מעניק לכל אחד מהאדונים ליברמן, לפיד ובנט את היכולת להפיל את הממשלה אם רק יחליטו. כשכולם מחזיקים כל הזמן רימון ללא נצרה בהישג יד, זה יכול להיות מתכון לפיצוץ מהיר מאוד – או לשיתוק ארוך טווח. הפיצוץ לא הגיע, השיתוק כבר כאן.

רב-מג בדימוס

כמה דקות לפני שדיווח לעם ישראל על מהלך פרישתו צלצל יו"ר ההסתדרות עפר עיני ליו"ר העבודה שלי יחימוביץ'. "הפריימריס גמורים", הוא אמר לה, לדברי כמה מקורבים. התפטרותו תיכנס לתוקף רק בעוד שלושה חודשים ארוכים, אבל הוא בחר לבשר עליה כבר השבוע, עוד לפני הבחירות המקדימות במפלגה.

המסר היה ברור, ומי שלא הבין אותו במסיבת העיתונאים בבוקר, הפנים אותו בתוכניות אחר הצהריים. יחימוביץ', קמצנית מופלגת בכל הנוגע למחמאות ליריבים פוליטיים, הסתובבה בין האולפנים עם הספדים מפוארים לעיני. די ברור שה"מי שבירך" הזה לא ניתן חינם למי שנתפס עד השבוע כאויב פוליטי. מי שלא הבין אחר הצהריים הבין בערב. עיני הודיע רשמית שלא יתמוך באיש מהמועמדים.

גם יצחק (בוז'י) הרצוג הבין די מהר. בהודעתו המקורית נכתב שהוא "המום" מהפרישה. אחר כך הוא פרסם הודעה מעודנת יותר. אבל אפשר להבין אותו. תמיכת יו"ר ההסתדרות הייתה יסוד משמעותי באסטרטגיית הניצחון שבנה הרצוג.

זה לא שעיני נשבה שוב בקסמיה של יחימוביץ'. הוא עדיין סבור שמדובר באופוזיציונרית נטולת תקנה, שמעדיפה לצעוק ולא לעשות. אבל עוד פחות משהוא אוהב אותה הוא אוהב להפסיד. הוא העריך שסיכוייה לזכות בפריימריס גבוהים – איתו או בלעדיו – והעדיף שזה יהיה איתו.

עיני הוא רב-מג בדימוס. מאז שאהוד ברק פרש ממפלגת העבודה איבדה ההסתדרות את יכולת השפעתה על הממשלה. גם בעבודה עצמה מספר תומכיו מצומצם בהרבה מההערכות. בסיבוב הקודם, בין יחימוביץ' לעמיר פרץ, עיני הודיע רשמית שיעביר לה את אלפי מתפקדיו. אבל בשיחות בין שניהם התברר שרבים מ"אנשי ההסתדרות" כבר ממילא הצביעו יחימוביץ'. בכל מקרה, עכשיו זו כבר הבעיה של אבי ניסנקורן.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.