חיים, משה: תאונת העבודה של מחסלי הליכוד

בכל מערכת בחירות, ללא יוצא מן הכלל, נתניהו שילם מחירים כבדים במנדטים בשתי תחנות: מס מנדטים על קמפיין כושל ומס על הרשימה. איזו הפתעה נעימה בוודאי פקדה אותו אתמול כשקיבל – באיחור ליכודניקי מזעזע ואופייני – את התוצאות. כל הדרך מהבית בירושלים למצודת זאב בתל אביב הוא התקשר לברך, מצונן ומבסוט.

זו לא שבירה שמאלה, כיוון ששבעה מאנשי העשירייה הראשונה מתנגדים בתוקף למדינה פלסטינית, וארבעה מהם בתפילת יהודים על הר הבית; זו הבעת אי אמון בתרבות הכוחנית והיהירה שמלווה את הליכוד כבר למעלה מעשור משתי קבוצות שביצעו עליו השתלטות עוינת: מנהיגות יהודית והתעשייה האווירית. וביתר פירוט: חיים כץ ומשה פייגלין. מי שלא הופיע בדילים שלהם נשבע לנקום. מי שהופיע, לא סלח על ההשפלה שהייתה כרוכה בכך. קלטות המופעים המשותפים של רבים מבכירי הליכוד עם מנהיגות יהודית הזכירו קלטות שבי של גלעד שליט.

בכירי הליכוד ליקקו ופחדו, התחייבו ותיעבו, הגיעו לבר מצוות של שתי הקבוצות אבל בסוף ארגנו לשניהם שבעה פוליטית. פייגלין הגדיש את הסאה בחודש האחרון: בתחילת מערכת הבחירות, כשהליכוד עמד בפני התרסקות בסקרים, חברי מנהיגות יהודית גררו את התנועה למריבות קולניות ולבתי משפט. הקריירה הפוליטית של פייגלין, מיזם שהושקעו בו מיליוני דולרים במשך 17 שנה ונועד להביא אותו אל ראשות הממשלה, הסתיימה בסוף בשנתיים בלבד כסגן יושב ראש כנסת. גם זו של חיים כץ מעולם לא המריאה כמו טילי התעשייה האוירית.

מבחינת פייגלין זה עצוב. במשך שנים הליכוד ונתניהו ניסו להקיא אותו מקרבם. הוא סולק מהרשימות בתירוצים משפטיים עלובים, תואר כדמון, האיש שמתחרז עם פייגין; דווקא הכהונה בכנסת חשפה אותו כאחד המרתקים, פתוחי המחשבה והליברליים שבחברי הכנסת. "הוא איש מלא הפתעות", אמר עליו נתניהו, ולא ידע איזו הפתעה רעה ממתינה שם.

לנתניהו יש כמעט את כל הסיבות להיות מאושר: ארדן, מהמצטיינים בשרי הליכוד, הוא מישהו לרוץ איתו; אדלשטיין במקום גבוה יסייע למשוך את קולות ישראל ביתנו; יעלון לא חוסל; יש שיעור נאה של יוצאי עדות המזרח, בזכות המחוזות; ובעיקר – גם המרים ביריביו יתקשו לתאר את הרשימה החדשה, עם דיכטר, הנגבי וארדן ובלי חוטובלי ופייגלין כסיעת ימין שמקצינה. לפיד שלף את התגובה המוכנה מראש על השתלטות פייגלין וכץ על הליכוד וציפי לבני אמרה באינסטינקט פבלובי-משהו: "עצוב לי שזה כבר לא הליכוד שהכרתי". זו כבר הפעם השלישית ברציפות שהיא משמיעה אותה תגובה, ונשאלת השאלה אם את פייגלין היא מבכה.

ובכל זאת, יש כמה עננות בשמיו של ראש הממשלה: הראשונה היא מירי רגב, שתדרוש מינוי לשרה. כדי לבלום זאת איכשהו הוא זקוק לאישה פופולרית במקום ה-11; זה חשוב גם לאור מספרן המביש של נשים במפלגת השלטון, 2 בלבד במקומות ריאליים. הבעיה השנייה, כמו תמיד, היא בנט: סילוקם מהכנסת של שניים מהבולטים שבדתיים מציב אותו בבעיה ממשית מול הבית היהודי. בקיצור: דרושות עוד כיפות, ובדחיפות.

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.