תהיו טראמפים: לקחי נתניהו מהבחירות בארה"ב

כמו מעיל יוניקלו מחמם שעוטף שר, כך הנושא הפוליטי עד-מאוד של עמונה נעטף בכסות הביטחונית-חשאית של הקבינט. שמונה שעות הקדישה השבוע ועדת השרים לבטחון לאומי לנושא שצריך בעצם לעלות בוועדת השרים למחנה הלאומי: הרי תעצומות הזמן והחקיקה שמוקדשות לנושא מגיעות לא רק בגלל עמונה, אלא בעיקר בגלל המאבק על אותם חמישה מנדטים סרוגים שבין בנט ונתניהו: המנדטים שיכריעו אם הראשון יהיה שר החינוך או הביטחון, ואם השני יהיה או יחדל.

מפתה להשוות בין הרעש והפיצוצים שהביאו את הממשלה הקודמת לקיצה ובין ההסלמה בממשלה הנוכחית. הרי גם פה מצטברים על השולחן עוד ועוד נושאים נפיצים, רובם פרי קפריזות אישית של מפלגה כזו או אחרת, בלי שאפילו אחד מהם נפתר: התאגיד, חוק המואזין, מס על דירה שלישית, חוק ההסדרה.

מפתה, אבל לא מדויק. ההבדל היסודי הוא שהאווירה בממשלה הנוכחית משופרת לאין שיעור מהקודמת, ושאיש לא חש שיש לו מה להרוויח מבחירות מוקדמות.

זה רק לא הופך את בעיית עמונה לחריפה פחות.

כחלון התפרץ ראשון. בישיבת הקבינט הוא הבהיר שהוא כבר אכל מספיק לקרדות לקדנציה שלמה. הכרזתו שלא יתמוך בחוק ההסדרה בנוסח הכולל גם את ביטול פסק הדין של בג"צ מפתיעה בעיקר כשנזכרים בדובר ובעיתוי: שר אוצר, ערב הצבעה מכריעה על התקציב וחוק ההסדרים. הוא האדם האחרון שאמור לנפץ את המשמעת הקואליציונית על הרצפה. אבל הוא כבר שילם מחיר יקר על היעדר ההכרעה על התאגיד וההצבעה בעד חוק ההסדרה בקריאה הטרומית. וכמובן, בראש ובראשונה, בשורת האיוב של לשכת השמאים על זינוק נוסף במחירי הדירות. כחלון נקלע למשבר אשראי חריף בדעת הקהל, ואין לו רצון לקחת עוד הלוואה רק כדי לממן את מלחמת נתניהו-בנט.

כפי שזה נראה כרגע, זה הימור מסוכן אבל מוצלח. הבית היהודי לא רוצה לשבור את הכלים בתקציב. גם בלי תמיכת כולנו הקואליציה נהנית כנראה מרוב של קול אחד. זה יהיה מחזה מפואר: בנימין נתניהו, בלחץ ימני כבד, יעביר במו אצבעו חוק שלדעתו יביא אותו אל ספסל הנאשמים בהאג.

אם אתה כל כך חושש מהאג, שאל בנט את נתניהו בישיבת הקבינט, למה שלא תפיל את החוק? נתניהו המהם בתגובה.

ראש הממשלה, שר הביטחון, היועמ"ש וכל זרוע ממשלתית רלבנטית אחרת רתומים עכשיו בכל הכוח למצוא פתרון למשבר עמונה. העגלה שהתנהלה בכבדות במשך שנתיים טסה עכשיו במאתיים קמ"ש בניסיון נואש למצוא פתרון חלופי. המתווה העיקרי שנבחן כעת הוא אוסף של החלטות ממשלה וצווי אלוף שיכשירו את יחידות הדיור וייתרו את הצורך בחוק. אותו הטעם, בלי הקלוריות.

שבועיים וחצי בלבד נותרו עד להכרעה. הסבירות הנמוכה ביותר, אבל קצת פחות נמוכה מבעבר, היא שנתניהו וכחלון יפילו את חוק ההסדרה ללא מתווה חלופי, הבית היהודי תפרוש והבחירות יוקדמו. אפשרות סבירה יותר היא עקיפת חוק ההסדרה. תושבי עמונה יישארו על הגבעה במיקום חלופי עד הקיץ הקרוב ואלפי יחידות דיור ברחבי יהודה ושומרון יוכשרו. האפשרות הסבירה ביותר היא אישור חוק ההסדרה, אולי בלי סעיף עמונה. ברגעים כאלה כדאי גם לזכור משפט חכם של בכיר בשירות הציבורי. למדתי, הוא אמר, שתשעים אחוז ממה שמתואר בתקשורת כמשברים קואליציוני הם בסך הכל משא ומתן.

 

הגידו לא לזקן

ביום שלישי הוזמן יושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט לכנס גדול של התנועה הקיבוצית. ההזמנה הייתה חריגה, וגם הטקסט על ראש הממשלה הראשון. הפרשנות המפליגה על אחריות הקורא:  "גם בן גוריון, גדול מנהיגי ישראל כשהוא זז הצידה שום דבר לא קרה. התזוזה הצידה נתנה לדורות הצעירים להמריא. וכולנו צריכים לעשות את המהלכים האלה. זו הברכה הכי גדולה למנהיג ותיק לראות שהארגון בנה מצליח גם כשהוא לא נמצא כי אם בנית ארגון שתלוי רק בך, לא השארת דבר לדורות הבאים".

 

תהיו טראמפים

אל "לא יהיה כלום כי אין כלום" ו"הסתה להצתה" הצטרף עוד מכתם חדש שנשמע מפי ראש הממשלה. בינתיים הוא נשמע רק לעוזרים, בתוך הלשכה, לא מול מצלמות, והוא כולל שלוש מילים באנגלית:

Be like Trump.

נתניהו זיהה באיחור, כמו כולם, את עליית טראמפ, אבל בשלב מוקדם יחסית בפריימריז הרפובליקניים התרשם עמוקות מהאסטרטגיה התקשורתית של מי שיהיה בקרוב הנשיא ה-45 של ארצות הברית. לשניהם יש בחשבונות הפייסבוק והטוויטר יותר עוקבים מאשר הרייטינג הממוצע של מהדורת חדשות בארצם (נתניהו נהנה מ-800,000 עוקבים ישראלים בפייסבוק, טראמפ מ-15 מיליון); שניהם לא באמת התמודדו בבחירות מול יריב חיוור משמאל אלא בעיקר מול תקשורת עוינת; עבור שניהם הניצחון המרעיש בבחירות לא סימן את סוף ההתנגחות מול העיתונות, אלא להפך, את הסלמתה. מי שעוקב אחר הטוויטר של דונלד טראמפ עשוי להתרשם שהוא ישלח בקרוב את הנחתים להשתלט על בניין הניו יורק טיימס, ומי שקורא את הפוסטים של נתניהו בפייסבוק חושב שמפלגת האופוזיציה הראשית היא ערוץ 10.

לאן עוד תיקח את נתניהו עקומת הלמידה מטראמפ? האם יסתפק בהתנגחויות תקשורתיות או שנראה גם שינוי מדיניות?

אם הטראמפיזם הוא לא רק קרב באליטות אלא גם הדגשה מחודשת של עקרון "הרוב קובע" על פני הסכמות משטריות וחוקתיות אחרות, יהיה פה מעניין מאוד בקרוב. מי שעקב אחר נתניהו במהלך שריפות השבוע שעבר יכול היה להבחין במתקפה מאורגנת על מבקר המדינה. העילה הייתה הטענה שמשרד המבקר כתב דו"ח עב כרס על שריפת הכרמל אבל שכח להמליץ על רכישת מטוסי כיבוי (זה נכון חלקית: הדו"ח העלה את האפשרות לרכוש טייסת אבל הבליע אותו באחד הסעיפים).

אבל יש כאן משהו מהותי יותר: במשך שנים, פוליטיקאים חטפו קשה בדו"ח המבקר, אבל גם אם חרקו שיניים וחלקו על המסקנות הם הסתפקו בתגובה הקבועה: "אנחנו מכבדים את דו"ח המבקר ונלמד אותו". נתניהו החליט להחטיף בחזרה ובמשתמע לשאול: למה שאי אפשר יהיה לבקר את המבקר? זה קשור כמובן לדו"ח המנהרות המתרגש על צמרת המדינה, אבל לא רק.

אפשר לחשוב על עוד מערכות דומות שיוכרזו בקרוב: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, צמצום הכוח של היועצים המשפטיים במשרדי ממשלה ואולי גם של היועץ המשפטי לממשלה עצמו. השמיים הם הגבול, וטראמפ הטייס.

(פורסם ב"מקור ראשון")

שתף:
Share

תגובות

Comments are closed.