הדבר הגדול הבא

תומכי תיאוריית המהפך המתקרב יאמרו: בסופו של השבוע הטוב ביותר בקמפיין של נתניהו, כשכולם מדברים רק על איראן ועל מחיאות הכפיים בקונגרס, כשהרצוג החיוור שוגה בעזה, מצהיר שאין לו מושג על הגרעין ובאופן כללי הולך לאיבוד; כשכחלון ולפיד לא רלבנטיים; בסופו של השבוע הזה הליכוד בקושי מצליח להשתוות למחנה הציוני. מכאן זה רק ילך ויידרדר.

תומכי תיאוריית ניצחון הימין יאמרו כך: אחרי שבועות של כתישה אכזרית, אחרי שני דו"חות מבקר איומים, בעיתוי אסטרטגי, אחרי בדיקות, בקבוקים, שטיחים וחקירה, נתניהו הצליח להפוך את המגמה. לראשונה זה זמן רב הליכוד לא יורד אלא עולה, הפער מהרצוג בהתאמה לראשות הממשלה מתרחב, לא מצטמצם. מכאן זה רק ילך וישתפר.

כמובן שלאיש אין מושג ירוק איזו מהתיאוריות נכונה. העניין הוא, שאשפתן של שתי המפלגות הגדולות (לפעמים אשפה במובן העדכני יותר של המילה) כבר ריקה מחיצים: המסע האכזרי, האישי, נגד נתניהו, הגיע כנראה לרגע השיא שלו בדו"חות, אבל אחרי החלטת ויינשטיין לא לחקור את נתניהו אישית, זה מאחורינו; נתניהו כבר אחרי רגע השיא של הנאום בקונגרס, ואיראן לא תישאר אתו בשבוע הבא.

על מה ידברו בשבוע הבא? אם לנתניהו יש אומץ, כתעודת ביטוח הוא צריך להודיע על הגעה לעימות מול הרצוג בשלישי הבא. בראשון ידברו על הסכמתו, בשני יתכוננו לעימות, בשלישי הוא ישודר, ברביעי ינותח עד זרא – והנה נגמרה מערכת הבחירות. זה צעד כל כך הגיוני מבחינתו של נתניהו, עד שאפשר להיות די בטוח שהוא לא ינקוט בו.

ציר האחים החדש

המילים החשובות ביותר בהכרזה של אריה דרעי על תמיכה בנתניהו היו דווקא השלוש שקדמו לה: "אין מה לעשות", אמר יו"ר ש"ס, ונאנח. תוהה בוודאי איך כל שונאיו של ראש הממשלה נאלצים ללכת לקנוסה ולהצהיר על תמיכה בו, מלחץ הרחוב. קודם בנט, אחר כך ליברמן, עכשיו הוא.

האם כחלון הבא בתור? מי שחושד שמתקרבים לסיכום כזה יכול להיאחז בהימנעות העיקשת של נתניהו לתקוף את "כולנו". ההחלטה הזו מנוגדת כל כך לאינטרס האלקטורלי שלו, עד שאפשר לחשוב שהיא תואמת אינטרס פוליטי ביום שאחרי.

המתנה שהעניק דרעי לנתניהו חשובה משתי סיבות: הראשונה, היא מעניקה לו יתרון חשוב בגזרת הממליצים. נתניהו ניצב בסוף השבוע האחרון בפני איום חמור: גם הפסד בקרב על הרשימה הגדולה, וגם הפסד בקרב הממליצים הוודאיים. השילוב מחנ"צ-מרצ-לפיד זכה לקצת יותר מ-40 מנדטים, בעוד שהשילוב נתניהו-בנט-ישי זכה לקצת פחות מ-40.

במצב כזה, אם החרדים, ליברמן וכחלון היו יושבים על הגדר – הרכבת הממשלה הייתה הולכת כנראה להרצוג. כשדרעי מתחייב להמליץ על נתניהו הוא קובע למעשה שלהרצוג יהיו יותר ממליצים רק אם ליברמן וכחלון ימליצו עליו אקטיבית, לא די בשתיקה צופנת סוד בסלון של ריבלין.

הסיבה השנייה היא שההתחייבות להמליץ על נתניהו, גם אם הגיעה במשיכת כתף ואחרי לחץ כבד מהרחוב, פורמת ציר אחים חדש, ציר ליברמן-כחלון-דרעי, שיכול היה לכפות על נתניהו רוטציה.

ועדיין, אפשר לתהות אם להאמין ליו"ר ש"ס, מי שבשנה האחרונה כבר הכתיר את הרצוג, פרש מהפוליטיקה שלא על מנת לחזור ובסוף חזר גם חזר משתי ההצהרות. לזבולון המר המנוח מיוחסת האמירה: "הבטחתי שאשב עם הליכוד בקואליציה, אבל לא הבטחתי שאשב איתו באופוזיציה". דרעי אולי ינסה לתרגל אותה בקרוב.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי