ואולי בעוד שבוע, שבועיים, רגע לפני ההצבעה, יקרה הלא ייאמן. מלשכת ראש הממשלה תצא הודעה רשמית שמבשרת על פגישה לילית עם ח"כ ראובן (רובי) ריבלין, שבסיומה יודיע בנימין נתניהו שכמנהיג הליכוד בכוונתו לתמוך באיש הליכוד.
אם זה נשמע מופרך, כדאי להיזכר בהיסטוריה הקרובה. חמישה שבועות וחצי מתוך ששת השבועות של המשא ומתן הקואליציוני האחרון העביר נתניהו בניסיון לשכנע את העולם ואת עצמו שאפשר להקים ממשלה בלי יאיר לפיד ונפתלי בנט, שנואי נפשו. נתן אשל פנטז על פיצול הבית היהודי, שרה – על ממשלה עם החרדים.
את עצמו נתניהו שכנע, את העולם קצת פחות: ביום השבעת הממשלה צעד ראש הממשלה עם רעייתו בדרכו למליאה, והחליט לעצור מול מצלמות ערוץ 2. "איך תסתדר עם קואליציה שלא רצית בה?" שאלתי אותו. תשובתו של נתניהו הותירה את הכתבים קצת המומים. "מניין לך שלא רציתי בה?" שאל בשכנוע עצמי עמוק, כשהוא מותיר את כולנו המומים.
ועל כן, המציאות החלופית שנבנתה בלשכת ראש הממשלה עוד עשויה לאפשר בסוף את הבלתי אפשרי – תמיכה, גם אם חמוצה ובדיעבדית, בריבלין. ממילא, החלופות לא פחות גרועות מבחינתו: הליכוד לא יסלח לו אם ימליך את מועמד האופוזיציה בנימין (פואד) בן-אליעזר; הציבור לא יקנה הצבעה לדליה איציק, שזוכה למקום האחרון בכל סקר התאמה אפשרי לתפקיד הנשיאה; ההיגיון לא מאפשר הצבעה לדליה דורנר או לדן שכטמן.
עד שזה יקרה, נתניהו המשיך השבוע בכל הכוח בניסיון נואש למצוא מועמד חלומות. תוכל להעיד על כך מזכירתו של יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין, שהתמודדה השבוע עם מבול שיחות מנתניהו. בלשכת ראש הממשלה כבר בנו תרחישים שדיברו על 28 קולות בטוחים, אבל אדלשטיין נאלץ להסביר לנתניהו בפעם המיליון שהוא לא בעניין. סילבן שלום עלה ואז ירד בהדלפה מסתורית מבית ראש הממשלה ל'ישראל היום'; במקביל נשלף היישר מן הבוידעם גם דוד לוי, איש עם הרבה זכויות אבל מעט מאוד סיכוי. מילא שרוב חברי הכנסת הנוכחית לא מכירים את דוד לוי – אפילו את בדיחות דוד לוי הם לא מכירים.
נתניהו עושה סולחות בדרך הבדווית: שוחט מישהו אחר בתור כבש. מאז הקמת הממשלה היה נפתלי בנט פרסונה נון-גראטה בלשכת ראש הממשלה. הוא היה היחיד מראשי הקואליציה שלא זכה לפגישות שבועיות עם נתניהו. בשבועיים האחרונים כל זה התהפך: יו"ר הבית היהודי פוּנק בשיחות ארוכות בארבע עיניים עם ראש הממשלה. נתניהו היה נופת צופים, סכסוכי העבר נמחקו. הזהו בנט – הדמון הגדול שמשפחת נתניהו הכריזה עליו ג'יהאד?
כל השיחות האלה נועדו לגייס את בנט למאמץ לבלימת ריבלין. המהלך לא הצליח. כך או כך, פרשת הנשיאות עשויה להתברר כקו פרשת המים של כהונת נתניהו: המערכת הפוליטית שנעתרה לכל דרישותיו אותתה לו "עד כאן". אחר כך הגיע גם הליכוד. תעיד על כך כאלף עדים באזהרה הודעת התמיכה של זאב אלקין בריבלין, למרות וטו מפורש של נתניהו.
בחירות 2014 לנשיאות הם מפגן מרהיב של הססנות ופחדנות. ב-2007 ידענו שקדימה וש"ס בעד שמעון פרס, הליכוד עם ריבלין והעבודה עם קולט אביטל. הפעם, ישיבה על הגדר היא הטרנד החם של ההתמודדות.
צפוף על הגדר: יושב שם יאיר לפיד, שיכול היה להביא למדינת ישראל נשיא מלהיב מחוץ למערכת, אבל בזמן אמת פחד להרגיז את נתניהו ועכשיו פוחד לתמוך פומבית במועמד שעשוי להפסיד. כמה הוא מפחד? לפיד העניק לחבריו חופש הצבעה – נוהל זר לחברי יש עתיד כמו יבשה לדגים. דליה איציק מכרה לכל מי שרצה לקנות את ההבטחה שלפיד איתה בכל הכוח, רק כדי לשמוע אותו דופק על השולחן ביום שני האחרון ומבהיר ש"מי שאומר שהבטחתי לו תמיכה משקר".
לפיד לא לבד: על הגדר יושב גם נפתלי בנט, שסיעתו גילתה יותר אומץ ממנו וחתמה ברובה לריבלין; יושבת שם, כהרגלה, ציפי לבני, שתומכת למראית עין בחבר סיעתה מאיר שטרית אבל עד לפני שבוע קידמה במרץ את ביטול מוסד הנשיאות; יושב שם אריה דרעי, שכבר לא יכול לחסות בצלו הענק של הרב עובדיה יוסף, ומעדיף לחכות עד לרגע האחרון כדי לראות מי מוביל ואז לקפוץ על עגלתו; יושב שם אביגדור ליברמן, שלא רוצה את ריבלין אבל לא מעז בינתיים לתמוך במועמד אחר מחשש לשחזור ההתבזות עם משה ליאון.
זה רע למנהיגים אבל טוב למדינה: הנשיא הבא, מי שזה לא יהיה, לא יהיה חייב דבר לאיש מהפוליטיקאים הבכירים. הוא יאסוף את הקולות אה-לה-כארט, אחד-אחד.
ברירת המחדל
למי יצביע סילבן שלום? שר התשתיות משוכנע שמישהו מיריביו תפר לו את התיק שחיסל את המרוץ לנשיאות. המחשבה שיצטרך לבחור אדם אחר מלבדו לתפקיד הנשיא קשה לו מנשוא; המחשבה שיצביע בלא דעת למועמד שתפר את התיק כבר בלתי נסבלת. עם ריבלין הוא הסתכסך ללא תקנה עוד לפני הפרשה.
אז מה יעשה? ביום שלישי הוא פגש במזנון הכנסת את ח"כ בן-אליעזר, שהגן עליו בהופעה פומבית. "אם אני לא עולה לסיבוב שני, אותי קנית", אמר לו, והשניים נפלו זה על צוואר זה.
סכנה: בייגלה
ב-1 באוקטובר הקרוב, קצת אחרי החגים, יהיה פה הרבה יותר טוב. המסים ירדו, הנדל"ן יהיה שווה לכל נפש ויוקר המחיה יתנדף. כך לפחות הבטיח יאיר לפיד באפריל אשתקד, כשהצהיר עם כניסתו למשרד האוצר ש"עכשיו קשה, אבל בעוד שנה וחצי יהיה כאן טוב".
אבל מה יקרה אם לא? בנק ישראל הניח השבוע מוקש פוליטי רב עוצמה לפתחו של שר האוצר. הוא מעריך שבתקציב 2015 יידרש קיצוץ אדיר של 18 מיליארד שקל. בתרגום משקלים לעברית זה אומר שיהיה צורך בהעלאת מסים וגזרות, ובתרגום מעברית לפוליטיקה זה אומר גזר דין מוות ליש עתיד.
מפלגת מעמד הביניים, שרק מתחילה להתאושש, לא תעמוד בהטלת מסים על בוחריה. חִשבו רק על העלאת המסים ל-19 אחוז או מס ההכנסה ל-50 אחוז, ואז על עמודת המנדטים של יש עתיד.
באחד הפרקים של 'הבית הלבן', יועצי הנשיא אוסרים להגיד את המילה "מיתון" ליד הנשיא. הם מחליפים אותה במילה הנייטרלית "בייגל". ובכן, השבוע עלתה השאלה אם בישראל צפוי בקרוב בייגלה קטן. הצמיחה צנחה לקצב שנתי של 2 אחוזים, ואת הנתון הזה כבר קשה יותר להכחיש.
בינתיים, לפיד מתעקש שלא יהיה צורך בגזרות. הוא מנסה לשכנע שהבור התקציבי קטן יותר, ומבטיח להגדיל את הגירעון ולא להגדיל מסים. מה יעשה נתניהו במקרה כזה? ילך עם האינסטינקט הקפיטליסטי הטבעי של הידוק החגורה, או עם האינסטינקט הפוליטי שישאיר את ממשלתו שלמה? ומה יעשה לפיד? האם יעדיף במקרה כזה לפרוש בגלל קיפאון מדיני או ברית הזוגיות, ולהימנע ממהדורה מסויטת נוספת של תקציב גזרות? 2013 הייתה שנה כלכלית לקואליציה, 2014 הייתה מדינית. כנס החורף הקרוב חוזר להיות כלכלי.
