אודה ולא אבוש: השבוע, כאשר התפרסם הקדימון הראשון לתחקיר "עובדה" על חבר הכנסת אמנון כהן, מיהרתי אל אתר הכנסת כדי להיזכר אם הוא עדיין מכהן, או – כפי שהתברר – פרש ערב הבחירות האחרונות.
האלמוניות המופלגת הצילה את כהן מסכנה ממשית של מאסר ממושך. ערב הבחירות האחרונות, כשלפרקליטות הגיע המידע המפליל מאיש העסקים המושחת דניאל מולקנדוב, לאיש במערכת אכיפת החוק לא הייתה מוטיבציה מיוחדת להתניע חקירה ומשפט ממושכים. מישהו שם סגר דיל חשאי עם עו"ד יעקב וינרוט שייצג את כהן, בידיעתו של יו"ר ש"ס אריה דרעי. כהן לא קיבל מושב בכנסת לעוד ארבע שנים, ובתמורה נחסכה ממנו ישיבה של כמה שנים באגף התורני במעשיהו. אם שר בכיר בליכוד או דמות בכירה ב"יש עתיד" היו מסמסים לאוליגרך "האם אפשר לבוא להשקות את העציצים", כשם קוד לאיסוף רבבות שקלים במזומן, זה לא היה נגמר בכזו עסקה אלגנטית.
אוי לאוזניים ששומעות את פרטי התחקיר: חבר כנסת ותיק, יושב ראש הועדה לביקורת המדינה, מקבל כסף וטובות הנאה אחרות, לא פחות מסעירות, בתמורה לקידום חוקים לטובת איש עסקים מושחת. בשנת 2014 הוא קיבל מכתב איום מפרקליטו של מולקנדוב, שייצג בעבר גם את עד המדינה מפרשת הולילנד, שמואל דכנר.
אז הנה תקציר הכנסת הקודמת, רק ממה שידוע לנו כעת: ח"כ אחד החזיק כספת עם מאות אלפי דולרים שוחד במזומן, ח"כ אחר שילם רבע מיליון שקל לעוזרת הבית שלו כדי להשתיק דבר-מה, ח"כ שלישי שוחד או נסחט על ידי אוליגרך מפוקפק. בהנחה שלא חל שיפור נורמטיבי דרמטי תוך חודשים ספורים, כמה כאלה מסתובבים בינינו גם בכנסת ה-20 בלי שנדע דבר?
מילא הכנסת, מה נגיד על התנועה לאיכות השלטון, שהעניקה לאותו כהן את "אות אביר איכות השלטון" ב-2006 "בהוקרה על תרומה חשובה לחיזוק שלטון החוק, לקידום כלכלת ישראל, להגנה על הציבור, ובייחוד על השכבות החלשות מפני שרירות לבו של השלטון". עוד זכורה היטב מאותה שנה התמונה של עו"ד אליעד שרגא מחתים את ראש הממשלה אולמרט על עצומה למאבק בשחיתות. מוסר ההשכל הוא בעיקר צניעות. לא חובה לחשוד בכשרים, אבל למעט אם מדובר במשה רבנו, או למצער בני בגין, כדאי לרשויות החוק ולעיתונאים לחפור יותר ולעמותות המנהל התקין לעטר פחות.
(פורסם במקור ראשון)
