כשגלאון עוקפת מימין את נתניהו

רה"מ בנימין נתניהו שב בשבוע שעבר, אחרי חודש שלם, ללשכת ראש הממשלה בירושלים. חודש תמים היא עמדה סגורה ומסוגרת, בעוד שראש הממשלה מנהל את המבצע מהבור בקריה שבתל-אביב. באוויר המזגנים הירושלמי עמדה תחושה של חזרה לשגרה: אחוזי התמיכה היו בשמיים והרקטות עמוק באדמה. לקראת סוף השבוע, לא נעים להגיד, הרושם הוא שהמצב התהפך.

נתניהו מוצא את עצמו במלחמת התשה מתוחכמת, שאינה מדלדלת את מאגר המיירטים של 'כיפת ברזל' אבל שוחקת קשות את התמיכה בממשלה. מבלי לירות רקטות מצליח חמאס לשמר את השליטה בסדר היום: חמאס מתלבט, מאיים, מאריך ברגע האחרון את הפסקת האש, ולשכת ראש הממשלה עומדת כמעט חסרת אונים. מה שנתפס ביולי כאיפוק וכאחריות נתפס באוגוסט כחולשה וכשיתוק. מי היה מאמין? זהבה גלאון האשימה אתמול את ראש הממשלה בוויתורים לחמאס. יאיר לפיד וציפי לבני מאיימים להצביע נגד ההסכם שיביא.

נתניהו היה מעוניין בהפסקת אש סופית כמעט בכל מחיר. השקט שישתרר אחריה לזמן ממושך שווה לו יותר מאשר המשך הירי ההדדי ללא הכרעה. בראייתו, הוא לא יכול להרשות לעצמו ששנת הלימודים בדרום תיפתח באזעקות במקום בצלצולים. אבל הדיווחים מקהיר מעידים שאין כל כך עם מי לדבר – המקסימום שישראל יכולה להציע לא פוגש את המינימום שחמאס מוכן לקבל. אם יהיה הסכם כזה, מחיריו הפוליטיים יהיו כבדים.

עמדת החולשה שנתניהו נמצא בה זוהתה על ידי כל השחקנים במגרש: חמאס מזהה שהוא ובני ("הכלניות יפרחו") גנץ מבועתים מהרעיון של כיבוש הרצועה; נפתלי בנט ואביגדור ליברמן מזהים את חוסר שביעות הרצון מימין ותוקפים את עמדות נתניהו במילים קשות, גם אם מנומסות; לפיד מזהה את קץ הרומן הקצר בין נתניהו למצביעי המרכז ונכנס בו חזיתית על היחסים המעורערים עם נשיא ארה"ב אובמה.

ביום הארבעים למבצע, בתנאים גרועים למדי מבחינתו, מתקרב נתניהו ללא רצון אל ההכרעה שדחה ב-39 הימים האחרונים. לצורכי הרתעה, טורי הטנקים כבר עשו שלשום את דרכם דרומה.

זהירות, פריימריס

באחד האמשים של קיץ 2013 צעדה יו"ר האופוזיציה דאז, שלי יחימוביץ', אל הבית ברחוב בלפור לפגישת העדכון החודשית עם ראש הממשלה. אחרי שהוא עדכן אותה על מצב האומה, היא עדכנה אותו על מצבה הפוליטי המורכב במפלגת העבודה, מפלגתה. תעשי מה שאני עשיתי, יעץ לה נתניהו, תקדימי את הפריימריס ותפסי את יריבייך לא מוכנים. יחימוביץ' שמעה ועשתה, נתניהו השתבח בעצה המוצלחת שהעניק לה. כעבור ארבעה חודשים ספגה יחימוביץ' את התבוסה המרה ליצחק (בוז'י) הרצוג.

ובכל זאת, בליכוד מתחילים לתהות אם הטריק הקבוע של נתניהו לא עומד להישלף שוב. בתחילת השבוע, כשנתוני התמיכה האישיים שלו עוד היו גבוהים, החל לעלות מלשכת ראש הממשלה ניחוח של פריימריס לראשות המפלגה. כך זה עבד ב-2011: כשהוא נישא על גבי התמיכה הציבורית מחתימת עסקת שליט, ראש הממשלה הקדים את הבחירות, סיכל תוכנית של סילבן שלום להתמודד מולו וגבר בקלות על משה פייגלין.

רק שעכשיו זה הרבה פחות פשוט: כדי להקדים את הפריימריס הוא זקוק לאישור מרכז הליכוד, שבראשו עומד אחד, דני דנון. אבל מילא זה: נתניהו חושד שגדעון סער מתכוון להתמודד מולו בכל מקרה, כדי לבצר את מעמדו כמספר 2. אם זה היה נגמר בשר הפנים זה עוד היה טוב: החישוב הפוליטי של נתניהו הוא ששאר השרים יתייצבו לצדו כדי לבלום את סער. הבעיה היא שגם דנון מתכוון לרוץ. אם שני אלה רצים, מה יעשה שר הביטחון משה (בוגי) יעלון? מה יעשה סילבן? לראש הממשלה אין גרעין תמיכה בליכוד, והוא תלוי כמעט לחלוטין בישראל כץ ובמצב הרוח של המתפקדים. לכן הוא עלול למצוא את עצמו בהתמודדות מרובת משתתפים שקשה לצאת ממנה מנצחים.

הבעיה של נתניהו בליכוד נובעת בחלקה מהזנחה ארוכת שנים של המפלגה, אבל היא גם עמוקה יותר: בליכוד צומח דור שלם שעומד להפוך לדור אבוד, בסגנון "השמינייה" של מפלגת העבודה שקמלה תחת מאבקי רבין-פרס הבלתי נגמרים. זאב אלקין, יריב לוין, מירי רגב, דנון וחבריהם לעולם לא ישודרגו משמעותית כל עוד נתניהו הוא ראש הממשלה. גם סער, כץ וגלעד ארדן לא יכולים לקבל הרבה יותר מתיק בינוני כל עוד ראש הממשלה יוצר להם במו שלטונו תקרת זכוכית. כולם מבינים שלנתניהו חשובה הרבה יותר השליטה בבלפור מאשר עמודת המנדטים ונתח התיקים של המפלגה.

ובכל זאת, נקודת המוצא היא עדיין שהליכוד לא יכול בלי נתניהו, ונתניהו לא יכול בלי הליכוד. התמודדות מרובת משתתפים אמיתית על ראשות התנועה, כזו שלא הייתה כבר כמעט עשור, יכולה להוביל לפירוק החבילה. לפי כל הסימנים, הרגע הזה יגיע כבר ב-2015.

בזבוז מאה אחוז

באחת ההפסקות מדיוני חוק אפס אחוזי המע"מ הבלתי נגמרים נותר יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומיאנסקי, עם קומץ חברי כנסת מהאופוזיציה. החוק הזה אווילי, אמר האיש שממונה מטעם הקואליציה על העברתו, והוסיף: אין שום סיבה להעביר אותו. הוא יעלה הון, אבל את מחירי הנדל"ן הוא לא יוריד.

החלקה של 4 מיליארד שקלים במורד גרונה של הכנסת היא מהלך מורכב, שמצריך התגייסות של הקואליציה כולה. מדהים לראות עד כמה איש מהשותפים למאמץ המלחמתי לא מאמין ביוזמת הדגל של לפיד. ראש הממשלה עצמו לעג לה בסרקזם באחת מישיבות הסיעה האחרונות של הליכוד, אבל השבוע הרים טלפונים כאחוז תזזית כדי לזרז את ההצבעות. יו"ר הקואליציה לוין הגיר זיעה בניסיון לאשר אותה, אבל לא ממש הזיל דמעה – שלא לדבר על פקידי האוצר, שעומדים משתאים אל מול מה שהם רואים כבזבוז המופקר ביותר של כספי ציבור שראו לאחרונה. והם כבר ראו בזבוזים.

ספק אם העגלה המקרטעת הזו תגיע ליעדה. עובדי הכנסת יוצאים לחופשה מרוכזת עד ספטמבר, וכשההצבעות יתחדשו כבר יחלו בממשלה דיוני תקציב 2015. "לא ניכנע לניסיונות הסחטנות של החרדים והעבודה נגד מעמד הביניים", נכתב בהודעה הלוחמנית של יש עתיד שלשום. השאלה מה ייעשה כאשר הקריאות נגד המהלך יישמעו מתוך ספסלי הממשלה. ללפיד יש שלוש אפשרויות גרועות: לאשר את המהלך במחיר קיצוץ כואב בתקציב, להתקפל ולחזור בו מיוזמת הדגל ולעזוב את הממשלה כשהוא נטול הישגים. בכל מקרה הערך המוסף שהוא יפיק פוליטית מהמהלך שואף גם הוא לאפס.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי