צריך לאפסן את האגו בארון, אמר יו״ר העבודה אתמול, רגע לפני פתיחתה הרשמית של עונת האגו.
אם המלצתו תאומץ, יש אפשרות לייצר בחירות על נושאים אמיתיים עם גושים אמיתיים.
העבודה תלך עם לבני, מופז, אולי גם מרצ ודיסקין. זו תהיה רשימה שהדגל העיקרי שלה הוא הנושא המדיני.
בימין, בנט יוותר על ריצה עצמאית וישלב ידיים עם נתניהו. רק מבנים פוליטיים מלאכותיים מפרידים בינו לבין הליכוד ובין ארדן ושקד, למשל.
במרכז, הגיע הזמן למפלגה משותפת של כחלון ולפיד, שבמרכזה כיסו של האזרח העובד. הרשימה תציע לציבור מצע של רפורמות כלכליות, חינוך, בריאות ורווחה, ותיתן חופש הצבעה בנושאים המדיניים. כן, שמענו כבר שלפיד הוא המצב הקיים וכחלון האלטרנטיבה החיצונית, אבל היי – בבחירות לפני שנתיים זה לא היה בדיוק להפך? כחלון היה שר בממשלה צולעת ולפיד הכוכב הענק מבחוץ.
תוסיפו את הרשימה הערבית המאוחדת, ואת החרדים, וליברמן שיצטרך אחת ולתמיד להחליט איפה הוא, ותגיעו לחמישה-שישה גושים גדולים שיתחרו על הבוחר ויתנו לו בחירה אמיתית, לא מרק מינסטרונה של שברי מפלגות ויועצים אסטרטגיים.
מפלגת השלום, מפלגת הביטחון, המפלגה הכלכלית. אין שום סיבה עקרונית שזה לא יקרה, חוץ מאגו.
