תן גז, נדב

fffאת חטאיי אני מזכיר היום: החיבור ההו-כה-מושמץ בין כתב חדשות 10 נדב פרי לבין חברת דלק קידוחים החל קצת באשמתי. לפני שנתיים פרסמתי סטטוס חריף נגד השתלטות הלוביסטים של יצחק תשובה על דיוני ועדת הכלכלה של הכנסת. מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו התקשר והציע שאבוא לסיור על אסדת הגז כדי לשמוע את הצד השני. הצעתי לפרי, עמית ותיק מזה 15 שנה ושותף לתכנית טלוויזיה קטנה ו-ותיקה, לוותר על עוד יום תפל במזנון הכנסת, והמראנו במסוק.

אפשר להבין מה קסם לפרי באותו יום, שהפך אותו השבוע ממגיש וכתב בכיר לבכיר בשותפות הגז. האסדה כה רחוקה מישראל עד שלפני העלייה למסוק ביקורת הגבולות מטביעה בדרכונך חותמת "יציאה", כאילו טסת לחו"ל. לא ארץ אחרת, עולם אחר: אסדת גז היא פאר היצירה האנושית, מיליארד שקל של טכנולוגיה מתקדמת באמצע שום מקום, כשמאופק לאופק רק ים כחול. זה ניצחון גדול על הטבע, ניצחון גדול לישראל מול ים הנפט הערבי שמסביב, אבל גם קרב שבו הטייקונים השיגו ניצחון גדול על הציבור הישראלי. אישיותו העסקית הבעייתית של תשובה, ספר צמרת אכזרי של הפנסיות של כולנו, מעוררת את מרב הזעם, ורווחי העתק של בודדים מאוצרות טבע שלנו את היתר. לכן תשובה מחפש גז והציבור מחפש את תשובה, כתבתי כאן לפני שנתיים.

ולפיכך, הקרב על הגז חשוב מכדי להפיל את כולו על כתפי הכתב הפוליטי היוצא של ערוץ 10. כמה הערות בנושא:

1. התקשורת איננה מחתרת הלח"י. לא גויסנו לכל החיים, ומשורה לא ישחרר רק המוות. מותר לאדם להרגיש שמיצה, ולעבור הלאה.

2. יחד עם זאת, עיתונות איננה עוד מקצוע. מי שיוצא להפגנות נגד הממשלה בשם התקשורת החופשית, ודורש בשם האידיאלים הנעלים של זכות הציבור לדעת מחילת חובות במיליארדים שאף מפעל טקסטיל לא היה מקבל, צריך גם להכיר בחובת הנאמנות של העיתונאי כלפי הציבור.

3. האם נדב פרי הפר את חובת הנאמנות שלו? לעניות דעתי התשובה שלילית. אם פרשן כלכלי היה מדלג לזרועות תשובה בעיצומו של מאבק הגז זו הייתה בגידה. כשמגיש מגזין חדשות נחשב, מגישת תכנית ראיונות ומגיש תכנית תחקירים עוברים לפוליטיקה בן לילה זה בעייתי עד מאוד. כשכתב פוליטי, שעסק בסיקור בחירות ומשברים קואליציוניים, עובר לעסוק בתחום שמעולם לא סיקר, זה מעבר לגיטימי, לא בגידה.

4. טענה נוספת עוסקת בכך שפרי משתמש בקשרים הטובים שרקם כעיתונאי עם פוליטיקאים כדי לקדם אינטרס עסקי צר נגד אזרחי המדינה. זו טענה משעשעת. אפשר לזכות בפוליצר, אבל רבע שעה אחרי שתנטוש, אין כמעט אף פוליטיקאי שיטרח להחזיר לך צלצול.

5. מעבר של עיתונאים, גם לפוליטיקה אבל בעיקר לדוברות ולעסקים, עגום בעיקר כי הוא מציף את הסכנה הקיומית שמרחפת מעל המקצוע. אם עמדה בכירה מאוד בתקשורת הישראלית לא מאפשרת גידול ילדים בכבוד, למעט 10-15 בני מזל בארץ כולה, אז בקרוב לא תהיה עיתונות חופשית בישראל. חרדה כלכלית וקיצוצים הם משא כבד שעלול לגרום לכיפוף עמוד השדרה המקצועי. לא בפני לחצים של שר, איש עסקים או המון זועם כפי שהיה בעבר, אלא מהבית פנימה, מבעלי כלי התקשורת. בקיצור, כפי שנוכח כל צרכן תקשורת בשנים האחרונות, לפני שקופצים לעשות לינץ' ציבורי בעיתונאים שמתפטרים כדי לעבוד אצל טייקון, כדאי לדאוג מעיתונאים שמשרתים טייקונים בעודם במקצוע.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי